שובר קופות: המרד של הסופר בן-עמי
"קשה מאד להתקיים מכתיבה", אומר יובל בן-עמי, שמבקש להגיע לכמה שיותר קוראים, ללא התיווך של הוצאות הספרים. בימים אלה הוא מעלה לרשת סיפור מסע חדש שכתב, ומקווה לחולל שינוי
אבל בן-עמי הוא איש של מעשים. וכפי שהוא נוהג לכתוב על מסעות, החליט לצאת למסע במרחב הווירטואלי. השבוע עלה לרשת סיפור פרי עטו, "הים והבקבוק", לצפייה בחינם כמובן וללא מתווכים. כסף הוא לא יראה מכך, אך עבורו "לפחות מבחינת הכיס, מדובר היום במעשה הרבה יותר הגיוני מלהשליך את כתב היד לתהום הנוראה שהיא שוק הספרים בישראל".
הוא אינו חושש לדבר על העוול שנעשה לסופרים בארץ. כפי שמוזיקאים רבים התייאשו מחברות התקליטים, כך גם הוא יוצא להילחם במוסד שאמור לדאוג לו. הוא שם לו למטרה להגיע לאוהבי המילה הכתובה ויהי מה. "בגלל המבצעים, האינפלציה של כותרי פרוזה והנתח הגדול ממחיר הספר שנשאר בכיסי רשתות השיווק, קשה מאד להתקיים מכתיבה", הוא אומר. "ספר טוב דורש לפעמים שנים ארוכות של עבודה והכנסות הסופר כיום לא מכסות לפעמים אפילו את הזמן שהשקיע בעריכה סופית ובקידום".
המצב הזה גורם גם לקורא העברי המבקש איכות ספרותית להפסיד, לטענתו. וכך, "כתיבה שאינה מתוגמלת כלכלית הופכת לחלטורה במקרה הטוב ולתחביב במקרה הרע".
במה שונה פרסום הסיפור בפורמט הנוכחי מפרסומו באתר כדוגמת "במה חדשה"?
"אין שום רע ב'במה חדשה', או בכל אתר שמציע פורום אמיתי לכותבים וקוראים. אני פשוט החלטתי שאם כבר אינטרנט - אז אינטרנט. אפתח דף רענן ברשת שמציע לי חופש עיצובי מקסימאלי ומי שירצה את הספר, יקבל אותו בדיוק באותה נגישות וחינמיות".
כיצד אתה סבור שניתן לפתור את בעיית התמלוגים לסופרים?
"יש על זה דיון בחוגי הספרות, גם אם הוא לא מאוד מפותח, כי סופרים פוחדים שינודו מן המדפים אם ישמיעו קול. ההצעה המוצלחת ביותר
בדומה לספרו האחרון, גם "הים והבקבוק" עוסק בנדודים, באהבות ובנקודת ההשקה בין השניים. אף-על-פי שיסודות אוטוביוגרפיים נוכחים תדיר בכתביו, "הים והבקבוק" נולד דווקא ממה שלא התרחש. "עליתי בחיפה על אוניה שהפליגה לאתונה, הייתה על הסיפון בחורה בריטית יפה והיא ירדה בכרתים, אז ירדתי איתה.
"לא יצא מזה רומן", ממשיך בן-עמי, "הסתבר שהיא בדרך לפגוש את הוריה ולבלות איתם חופשה יוונית. אני נשארתי תקוע על כרתים, וגיליתי פינה בעולם שבכלל לא העליתי על דעתי להגיע אליה. אז הנה: המסע הוליד פנטזיה רומנטית והיא בתורה הולידה מסע מסוג אחר שהוליד סיפור".
מסע הנדודים בסיפור נע בין תיאורים פיוטיים לכתיבה יומנית. בן-עמי, אשר כותב למספר עיתונים וכתבי-עת, מצליח לאזן בין שני הגורמים הללו. כך נפרשת יריעה רחבה של תחושות המשתנות עם כל פגישה ונוף חדשים. התנועה המתמדת של הגיבור היא זו שמאפשרת לו לגלות, להתאהב, להתאכזב. עמידה במקום לא באה בחשבון, לפחות כל עוד נותרים דברים לפענח.
מפליא אותי כמה קשה היה לי לעסוק בצל הזה כישראלי צעיר. "הים והבקבוק" נפתח ברצף של אסוציאציות על הים ורק כשהנוזל האינסופי נאגר לתוך בקבוק של בירה מתחיל הנראטיב ללוות את הסיפור ההוא. החלטתי להשאיר בטקסט את הקושי כמו שהוא, לא לרוקן את הבקבוק, לא לייבש את הים."
אתה סבור שמסעות הן הכרח לכתיבה טובה, לעיצובך כסופר?
"כל סופר מונע מחוויות אחרות. יש סופרים גדולים שמעולם לא יצאו מן המחוז בו נולדו. אני גיליתי שהתנועה והמסע מספקים לי כלי לכתוב בו על הכל. זאת לא הדרך היחידה לכתוב, היא לא בהכרח הכי טובה, אבל היא שלי".
הבחירה ללכת בדרכו מנחה את בן-עמי הן בכתיבה והן בחיים. כפי שהוא מבקש להדביק בחיידק המסעות והרומנטיקה את קוראיו, כך הוא מקווה כי פרסום הסיפור באינטרנט יוביל לשינוי אמיתי. הסברה המנחה אותו היא כי חשוב לבחון את הרשת כמדיום, אך לא כתחליף. מה שצריך להשתנות אינו מקום הפרסום אלא הניצול של שוק הספרים. "בסופו של דבר אני אוהב ספרים ורוצה שדברים יופיעו בדפוס", הוא טוען, אך כל עוד הגישה לא תשתנה, הוא יתרכז בנדודים, לאן שייקח אותו הלב.
נא להמתין לטעינת התגובות
