ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מבחר סיבות לאהוב את ביאליק

למה רוני סומק כל כך אוהב את ביאליק? בגלל סוסי האהבה שלו, בשל השורות המתפקעות מפיוט בתוך "הקיץ גווע" בזכות המעבר שלו מהמגרש הפרטי לציבורי ומשום החגיגות הפואטיות שהוא מאפשר לתלמידי בתיכון. שלוש סיבות מתוך שבע

"אוֹמְרִים", שואל חיים נחמן ביאליק ," אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם -/מַה זֹּאת אַהֲבָה?"

סימן השאלה הנראה בשיר 'הכניסיני' כדגל שהונף על אוורסט הייאוש הופך בשירים אחרים לסימן קריאה. ההתלבטות הכמעט 'המלטית' מתפענחת בכל פעם מחדש. וייאמר מיד: חוקר מקרי התשוקה בפואטיקה של ביאליק ימצא בכל שיר טביעת אצבע אחרת.

במקום אחד דימה ביאליק את האהובה לאש (בשיר 'אייך'), במקום אחר הוא הושיב אותה על החלון וראה איך היא " שׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ" והצטיירה בעיני הבריות כזונה. למענה הוא היה מוכן לוותר אפילו על שיריו ("וְתַחַת שִׂפְתוֹתַיִךְ

יִכְבֶּה-נָא נִיצוֹצִי" בשיר 'אייך'), והיא? למענו היא פקחה את "העיניים הרעבות".

דמות האשה משתנה, כמעט משיר לשיר. פעם היא גדולה ומאיימת ("כָּל-עֲתֶרֶת הַגְּוִיָּה הַזֹּאת, שִׁפְעַת חֶמְדָּה מְלֵאָה" בשיר 'העיניים הרעבות'), ופעם היא נערה בודדה, העומדת כל היום מול המראה ו"חוֹשְׁבָה: מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ?"(בשיר 'תרזה יפה').

קל מאד להתאהב ביכולת להתחמק מהגדרה מילונית למילה 'אהבה', קל לחבר מושכות לשירים האלה ולהדהיר אותן למגרש פרטי. על סוסי האהבה הביאליקיים כל אוכף יהיה תבנית נוף היושב עליו.

חיים גליקסברג בספרו "ביאליק יום-יום" מספר, שלפני נסיעתו האחרונה של ביאליק לוינה הוא הלך להסתפר אצל מר קופילוב. "במספרה ישבו ילדי הספר. אומר אלישע לעוזי: זהו ביאליק. אל תקשקש, אומר הקטן לבכור, ביאליק זה רחוב. נאנח ביאליק, בשעת ניגוב פניו ואומר: ביאליק רחוב, ביאליק שיר ואין איש מעלה על דעתו, כי ביאליק זה, ייסורים קשים מייסרים אותו".

ביאליק המסתפר קרוב ללבי יותר מביאליק, שעל כרטיס הביקור שלו הדפיסו באותיות זהב את התואר 'המשורר הלאומי'. אני מתכוון לא רק לעובדה הזאת, אלא גם לקריאת הכיוון. הנה, למשל, הסיפור "מאחורי הגדר". אמרו לנו שנח עוזב את הבחורה בגלל הפספורט הלא-יהודי שלה. ואולי נח עוזב את הבחורה מפני שבמחזור הדם שלו זרם גם הרצון למרוד.

 

הוא מרד בלימודים, בחברים, במשפחה ולכן מתבקשת גם המרידה באהבה. האפשרות הזאת קוסמת לי יותר כיוון שביאליק המציץ מאחורי הגדר הוא גם ביאליק של 'הלילה ארבתי', ביאליק האורב על חדרה של זו שאינה רואה "כִּי כְּיוֹנָה חֲרֵדָה בְּחַלּוֹנֵךְ/ הִתְחַבְּטָה, הִתְלַבְּטָה נִשְׁמָתִי". מסכת ה'משורר הלאומי' לא התאימה לפניו של מי שלא ניסה להסתיר מאותן פנים את "העיניים הרעבות".

אני מלמד את שירי ביאליק גם בבית ספר תיכון. היה לי תלמיד שאחרי השורה "הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי עַל-חַדְרךְ" רצה לשלוח את המשורר לתא המעצר באשמת הצצה. אותו תלמיד מצא בבית ביאליק משקפת על אדן החלון וסימן אותה כ'מוצג משפטי'. ההסבר כי פעם היה אפשר לראות מאותו חלון את הים, ולכן המשקפת, לא שכנע אותו.

תלמיד שני הצמיד ל"לבדי" את "בדד" של זוהר ארגוב, וכרת ברית ערים תאומות בין אודסה לבית הכנסת בשכונת התימנים שבראשון לציון.

השלישי דיבר על סאדו והראה איך הבחורה מ'בין נהר פרת ונהר חידקל' מבקשת מהציפור לחפש לה אהוב "ובאשר תמצאיהו - כפתי אותו והביאיהו".

 

תלמידה אחרת, שהיתה עולה חדשה ממוסקבה ושאת תצלומיה אפשר היה לראות כבר אז במדורי האופנה, שאלה אותי, בעברית בת מאה מילה, אם ביאליק היה הומו. היא חיזקה את השאלה בשורה " וָאֵבְךְּ בִּנְדוּדֵי לֵיל, וָאֶשֹּׁךְ כָּרִי" (מתוך 'אייך') ואמרה ש"נושך כריות" בשפת הרחוב הוא אחד מכינויי אוהבי הגברים.

ויש עוד דוגמאות. וכל דוגמה היא עוד כיסא בכיתה שעל הלוח מולו מנוקדת בגיר השורה "לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן הַהֶפְקֵר".

את המאמר המלא עם שבע התשובות לשאלה למה רוני סומק אוהב את ביאליק ניתן לקרוא בעתון 77, גיליון מרץ-אפריל 2009

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...