רבקה מרים מפליאה לכתוב ספרי ילדים
ספר הילדים המצוין של מרים "וגם סיפור על מיטה שהתאהבה בכסא" הוא פיוטי, מרגש ילדים ומבוגרים כאחד ומבהיר היטב את היתרון הבלתי מעורער של משוררת שחורזת לילדים
סיפור על מטה שהתאהבה בכסא צילום: יח''צ
"המיטה של רחלי לא ידעה מה זאת אהבה. היא לא הבינה למה מתהפך אצלה פתאֹם כל הסדר כשהכסא לידה. איך זה שהסדין שעליה מתקמט בלי שנוגעים בו, והכרית הוורודה נופלת ארצה כשהכסא פונה לכִּוון שלה...כל המנוחה שהיתה בה קודם נעלמה." קטע זה, מתוך סיפור הנושא את שם הספר, הוא דוגמא מובהקת לסגנונה של מרים. בדומה ללאה גולדברג, כתיבתה לילדים מתבססת על כשרונה כמשוררת. הפיוטיות בסיפוריה מוצאת מקומה בקיום פנטסטי בו יכולה מיטה להתאהב.
אך אין מדובר בפנטזיה מובהקת, שכן מרים המשתמשת תדירות בהאנשה עושה מתארת למעשה מצבים נפשיים מעולמנו. כך הכסא, שאינו שם-לב למיטה, מבחין בה רק לאחר שבעת ניקיון החדר מניחים אותו – לחי אל לחי – על המיטה. נוכחותו של העולם הרציונאלי אינו סותר את הפנטסטי, אלא מניע אותו הלאה.
שבעה סיפורים יש בקובץ זה. כולם יפים ונוגים ומאוירים בחן וברכות על-ידי נעמי בריקמן שגם איירה את ספרה הקודם של מרים. כל סיפור הוא ציון-דרך בהליך ההתבגרות. קורותיהם של הגיבורים - בין אם הם ילדים, חיות, בית או צל - הם מראה לנפש ולרגשות האופפות אותנו במהלך חיינו.
הסיפור הראשון בקובץ מספר על ילד שהיה מלך, בשל תלתל סודי על עורפו. אך הילד אינו מודע לסגולתו וממשיך לחיות כילד רגיל מן המניין. חיפושית משה-רבנו שאוסף הילד בשדה מגלה את התלתל ומתרגשת מהימצאותה על מלך. היא מעבירה לכל אומת החיפושיות את עובדת היותו מלך והן, חרף קטנותן, היחידות שנוהגות בו בכבוד מלכים.
לכאורה, נדמה כי לפנינו מעשיה נחמדה ותו לא. אך מרים מתוחכמת הרבה יותר. בשל אי וודאותו ותמימותו של הילד, נפתח צוהר לקיום מקביל בו הכבוד נרכש דווקא מאלו שלא מצופה מהם. סודו של הילד לא נחשף מעולם וכך נשמר האיזון העדין בין תפיסת העצמיות לבין ראייתו של העולם אותנו.
סיִפוריה של מרים מאגדים רגעים בוערים המתרחשים תמיד מתחת לפני השטח. בדומה לדמויות השדונים והפיות מהאגדות המוכרות, כך שוזרת מרים בסיפורים תופעות שהשאלות עליהן רבות והמענה - נותר סתום בדרך-כלל. העיסוק באהבה, החיפוש אחר הדבר שישלים אותך, התמודדות עם מוות - כל אלו מטופלים על ידה ברגישות רבה.
קצרה היריעה מלהביא את תיאוריה המרשימים של מרים, אולם קשה לפסוח על קטע מהסיפור "סבתא של נעמי". זהו תיעוד אמיץ ומלא דמיון בדבר דעיכתה של אישה זקנה, בעוד נכדתה מפרשת את מצבה כפי שרק ילדים מסוגלים: "פתאם הבינה נעמי משהו: הקמטים האלה של סבתא, שנאספים כבר הרבה זמן ומתרבים עליה, שומרים שהסוד שלה לא יתגלה... והנה עכשיו, כשסבתא מתחבאת בתוך הקמטים, אף אחד לא יכול לראות מה יש בה".
לפני כשנתיים ראה אור בהוצאת "אבן חושן"
ספרה הקודם של מרים "מעבר לגבעות האחרונות", שפורסם קודם לכן בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". עוזי אגסי, מו"ל ההוצאה, שהתאהב בספר עשה עמו חסד וכיאה להוצאתו, שיפר את איכות הכתב ואת הכריכה והעניק לו חיים חדשים. הספר הנוכחי, שיצא לפני מספר חודשים, מתהדר באותה איכות ועומק רגשיים ובעיצוב משובח ההולם אותו.
רבקה מרים היא משוררת וסופרת ירושלמית שספריה לילדים הם עדיין בגדר סוד כמוס. מעטים המקרים בהם ספרי ילדים מצליחים להפעים ולרגש גם קוראים מבוגרים, אך ספר זה וקודמו מהווים הוכחה לאפשרות זו. הניחו הצידה לרגע את קבצי האגדות הקלאסיות וקראו לילדכם, בני החמש-השש, את סיפוריה העדינים של מרים. אין בי ספק כי העושר הגלום בהם ינצנץ במחשבותיהם וככל שיתבגרו, תחזרו יחד איתם למחוזות הרגש הנפלאים החבויים בסיפורים אלה.
רבקה מרים, וגם סיפור על מיטה שהתאהבה בכסא, איורים: נעמי בריקמן, הוצאת אבן חושן, 45 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
