אלף נשותיו של המשורר יקיר בן משה
בשיריו נמצאים עקבותיהם של יצחק לאור, מאיר ויזלטיר, אהרון שבתאי ופנחס שדה. ספרו החדש של בן-משה "תנשום עמוק, אתה נרגש" נותן את הבכורה לגוף ומשאיר את הקורא עם הלשון בחוץ
יהלי, מירב, אלינור, סתווית, תמר, ימימה, מרינה, אורית, או רונית הן רק חלק מכל אותן הבחורות שנזכרות בספר ושמתלכדות לישות אחת נטולת פנים, מושא טהור של תשוקה. הן כולן אהובות, נחשקות, יפות, צעירות יותר או צעירות פחות. חלקן בלתי מושגות, חלקן אקסיות מיתולוגיות, או דייט חדש ומרתק והמשורר הולך שבי אחר גופן, או מדויק יותר אחר גופו החושק אשר כמו 'לוליין שאינו חדל לחפש את הטרפז, גופי / נאחז באהבה.' (עמוד 23).
בספר זה, המזכיר טקס פולחן הגוף ופולחן הנפש הגופנית, נותן בן-משה את הבכורה לגוף. עיקרו של הספר רצף ווידויי משעשע ומלא אווירה שלא משעמם אף לרגע. בן-משה פותח לקוראיו חלון הצצה תל אביבי טיפוסי, מאורך ומתקלף המצוי בדרך כלל במרכז או בדרום העיר. למרגלותיו אפשר לשבת ימים שלמים, ולהציץ ולעקוב אחר המתרחש הזוגי: ירכי אישה מדוושות מיוזעות על אופניים בחדר כושר, פגישות בבתי קפה מקומיים, נשיקות בגינות קטנות בנווה צדק, משגלים בחדרים טחובים בפלורנטין, חדרי מדרגות מתפוררים.
כל שיר ושיר מזכיר פריים שנקטע באמצע וכמו משאיר את הקורא עם הלשון בחוץ-תרתי משמע. ומדוע? כי נקטע לו הסיפור. כי הוא נורא רוצה לדעת לאן הלאה. הדפדוף לעמוד הבא יוליכנו אל המשורר אשר יושב, לא תחת גפנו ותחת תאנתו אלא: 'תחת ישבנך אני יושב /ומונה את פצעונייך / רחוק מזה לא יכולתי לבקש' (בעמוד 43)
הדובר כאמור לא מבקש להרחיק ממחוזות הגוף אלא להיפך. ורק ברגעים שכבר נואש מגופו הוא מגיע למסקנה כי 'לפעמים עדיף שיר רע מדייט טוב' (עמוד 48 ) או ברגעים בהם אין לו עם מי לדבר ימצא עצמו מבצע משימה לא פשוטה: 'לקפל את השפתיים אל פי הטבעת. / כמעט נישקתי לעצמי. כמעט מצאתי עם מי לדבר. '(עמוד 17)
גם בשעה שהוא מצליח לבלום את הגוף, מאזין הגיבור, זה הנתון כל כולו לאובססיה הנשית, להרגיע עצמו באמצעות האזנה למוסיקה קלאסית. כך הוא מטליא, לאורך הספר כולו, את העליונים עם התחתונים ומחבר באופן ייחודי בין הישבנים לנשגבים:'על האסלה הביתית / שומע את החמישייה לפסנתר בפה מינור של ברהמס' (עמוד 12).
וממש כמו ריבוי שמות הנשים בספר כך גם ריבוי שמות של יצירות מוסיקליות ושל מלחינים גדולים דוגמת שופן, מוצרט או ברהמס. אך עם זאת הגוף מנצח. הלב נע בקצב הגוף. ואל תחפשו רגשות אלא לכו בעקבות הבהונות, השדיים הקטנים, השיניים הצחורות, החיוך השובה, השיער הארוך המתנופף. לכו עם כנותו הנרגשת של הדובר בספר זה. כי הוא אכן נושם עמוק והוא אכן נרגש.
ולאלה שיאמרו 'את מי מעניין עוד סיפורים זוגיים שחוקים' התשובה היא שדווקא בעזרת הסתם מצליח בן-משה לעקוף את הסתם ולחדור ללב המעניין. משפטי הפתיחה בכל שיר ושיר הם כזרועות אשר מפתות את הקורא להיכנס פנימה אל חדר ה-pip-show הפואטי שלו.
משפטים דוגמת: 'שרית מאחרת לבית קפה ואני דואג סמוך לשולחן.' או 'לבסוף נפרדתי מאלינור בגלל החמאס. ודווקא במסעדת פלורנטין' או 'שוב הלב מתפקע מתאווה לנעמי' יגרמו לקורא לעצור ולהסתקרן: האם שרית אכן הגיעה לקפה? איך הסתיימה המריבה שהתרחשה בשידור חי סביב שולחן במסעדה?
ב'תנשום עמוק אתה נרגש' נמצאים עקבות משוררים כאהרון שבתאי, פנחס שדה, מאיר ויזלטיר או יצחק לאור. רק שיקיר בן-משה הוא קליל יותר, מתחייב פחות, מגניב יותר. מנתר, לא סוחב על הגב. הוא כאן ועכשיו. מתהלך ברחובות תל אביב של המאה העשרים ואחת - רווק מושבע שכיסיו ריקים כי באופן מטאפורי הכספומט שלו נבלע. בחור אשר משקף היטב את רוח התקופה.
כך, למשל, בניגוד לשבתאי עם פואטיקת התשוקה האובססיבית לזיווה, בן-משה עושה
ובניגוד לוויזלטיר הכל כך תל אביבי, בעל העין המזוינת הסוחבת באישוניה את עוולות העיר - מסה כבדה של בטון אפור וקונצפטואלי, רחובות העיר מבעד לאישוניו של בן-משה נדמים היסטוריים פחות.
וגם אם הוא 'חזירי' ובוטה באהבה כמו יצחק לאור בספרו 'רק הגוף זוכר', הרי שלו אין את עיני הרנטגן של לאור המתבוננות התבוננות נטורליסטית, עד כדי אכזריות, על אחרון הורידים המשתרגים על ירכי גוף האישה שאיתו. בן משה במקום להתבונן בנערה יחלום אותה או ישכב לצידה אבל יגשש אחר מסך הנייד הזרחני שלו ויכתוב לה sms של אהבה.
אז אם שלמה ארצי שר: 'אחרי הכל את שיר, לא עוד בשר ודם' גם יקיר בן משה יכול לשיר את אותו השיר, אך עם הפריווילגיה לשחק במשמעות, ולהפוך את הקערה על פיה.
יקיר בן-משה, 'תנשום עמוק, אתה נרגש', הוצאת כרמל / סדרת 'כבר' בעריכת ליאת קפלן, 85 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
