אבודים בגן עדן: פרדייז לוסט בהופעה
המסקנה מההופעה של פרדייז לוסט אמש היא ברורה: אף מערכת הגברה קלוקלת לא תצליח להרוס את שירי הלהקה. גם אם בקושי שומעים את הסולן, תמיד יש קהל שישמח לסייע. ליהיא לסלו כבר מתכוננת להופעה הבאה
מקצוען וג'נטלמן. ניק הולמס צילום: דימה וזינוביץ'
מנגד, הווליום על המיקרופון של הולמס התעקש להישאר מתחת לקו האפס, משעבד את האומלל לתחינות נואשות שיאפשרו לו להשמיע קול. בלית ברירה הוא הצליח לגייס פרופס שהכין מבעוד מועד - הקהל, שקולו נשמע חזק וברור בהרבה מזה שלו. רעיון מצוין, שכן ברגעים המעטים בהם הצליח להשתרבב סאונד למיקרופון התברר גם שניק הולמס, אבוי לאוזניים, זייף לא מעט - כך שהשטיק הזה התאים לו בריבוע.
סט כמעט מושלם
אבל אלו זוטות. כל ביקורת אפשרית מתגמדת אל מול ביצועים חיים לקלאסיקות של הלהקה הנפלאה הזו. גם אם אדריאן ארלנדסן, המתופף הטרי, לא למד עדיין לנגן את כל השירים בקטלוג, הסט-ליסט שהרכיבה הלהקה היה מרצה. לא מושלם אמנם - מהופעה שחוגגת 20 שנים ללהקה הייתי מצפה לאורך יותר גרנדיוזי משעה וקצת - אבל כשפותחים הופעה עם "Hallowed Land" וסוגרים אותה עם "The Last Time", הוא לא רחוק מלהיות כזה.
מאלבומה
האחרון, "In Requiem", יבאה פרדייז לוסט ארבעה שירים להופעה (בלטו "The Enemy" ו-Ash & Debris"), ואת ההדרן הראשון שמרו ל-"One Second" , האלבום שייזכר להם לנצח נצחים כתחילת היותם שנויים במחלוקת (מתוכו ביצעו את שיר הנושא ו-"Say Just Words"). גם התקופה בה "עדיין לא היה לנו שיער ערווה" - תודה על האינפו, מר הולמס - לא נזנחה, ממנה שאבו את "Gothic" וביצוע מתפרץ וחושני ל - "As I Die".
נתראה בפעם הבאה? ברור
הופעה אלגנטית וסולידית. פרדייז לוסט באומן 17 צילום: דימה וזינוביץ'
לא היה טעם להגיע להופעה הזו בעמדה מפקפקת, שכן הביצוע החי של "Enchantment" לבדו המיס כל שביב ציניות אפשרי. אבל אני בספק אם באמת היו מפקפקים בקהל; אחרי הכל, מדובר באורחת מבוקשת ואהודה מאד בקרב קהל המטאל בישראל. זה בסדר, אפשר להרגיש בטוחים לחלוטין לאמץ במלוא החום והרצינות את הבטחתה של החבורה לחזור ל(עוד) הופעה. נותר רק לקוות שבפעם הבאה שיגיעו, מלווים באלבום חדש, נוכל לשמוע אותם קצת יותר.
***
Paradise Lost הופיעו במועדון "האומן 17" בתל אביב, 23.5.
נא להמתין לטעינת התגובות
