בית ליד הים: חיוך בשעת סיפור לילית

הינץ יאניש כתב סיפור על חלזונית שחלמה להגיע רחוק ועל ענק שעזר לה להגשים את חלומה. זוהי כתיבה פואטית ורגישה במיטבה במקצב שלו, שמתאים במיוחד לשעת ההשכבה

יותם שווימר | 26/5/2009 13:10

הרפתקה היא עסק לא פשוט. לרוב, אלו אשר אמיצים מספיק כדי לצאת להרפתקה עתידים להיתקל במכשולים רבים בדרך למקום חפצם. כמה מרענן לפגוש ספר חדש אשר מציג פיתרון חינני ומשעשע, שאינו עוסק בתלאות הדרך אלא דווקא במימד הרגשי והמעשיר של החוויה.

בית ליד הים, הינץ יאניש צילום: כריכת הספר

"בית ליד הים" מאת הסופר האוסטרי עטור הפרסים הינץ יאניש רואה אור החודש בהוצאת "מודן". זהו ספורה של חלזונית, הנושאת על גבה את ביתה מרובה החלונות, אשר יותר מכל רוצה להגיע לים. כמיהתה של החלזונית החיננית מוצגת בדף הראשון ומיד לאחר מכן, היא פוגשת בענק חינני לא פחות: "'מה אתה עושה?' שאלה החלזונית. 'אני סורג לי גרביים עבים ורכים, כי כשאני הולך הרגליים שלי עושות רעש מחריש אוזניים', אמר הענק וקשקש במסרגות".

מפגש זה מהווה נקודת מפנה בסיפור, אשר באמצעותו אנו מתוודעים לכך שהחלזונית תיאלץ לזחול במשך שלוש שנים בכדי להגיע לים. שנית, ההיתקלות בענק מניפה (תרתי-משמע) את הסיפור קדימה, שכן הענק נושא את החלזונית בידו ויחד הם צועדים לים.

והנה, ללא מילים מיותרות, בסגנון כתיבה מינימליסטי להפליא, מוצגים הבעיה והפיתרון. ההרפתקה שהיתה יכולה לחוות החלזונית אילולא היתה פוגשת את הענק, היתה וודאי מלאת סכנות ומכשולים. אולם יאניש בחר שלא לכתוב סיפור עמוס לעייפה בתיאורי מסע, אלא בצעדי-ענק של ממש, הוא מתאר את ההליכה לים וההגעה אליו.

גם בים לא מתרחשים אירועים מסמרי-שיער: "'כמה שזה כחול!' אמרה החלזונית. 'ואיך שזה כחול!' אמר

הענק ונשאר עומד. ואז שניהם לא אמרו דבר. הם הביטו בים רחוק ככל שיכלו. 'מה את רואה?' שאל הענק. 'הכל', אמרה החלזונית. הם הביטו בים עד שהערב ירד".

אחד האלמנטים השובים ביותר בסיפור הוא רוחב-הלב של הדמויות. מעבר להיותן חינניות ובעלות מזג נעים, הן מספקות את הצורך של כל אחד מאיתנו לחברה. הסצנה בה הם שותקים מול הים הכביר, מדגישה יותר מכל את תחושת השלמות האופפת אותם כשהם מבלים זמן ביחד.

קשה לחשוב על ספר ילדים אחר שאומר כל כך הרבה במינימום התרחשות. זוהי כתיבה פואטית ורגישה במיטבה, כשיאניש מבקש באמצעותה ליצור אווירה של שותפות, דווקא בין שתי דמויות כה שונות. ועל-כן, אף על פי שלכאורה לא קורה דבר מעניין בסיפור, הוא מעניק מרווח נשימה עצום לשלווה של שתי הדמויות ולסיפוק המוחלט שלהן עם הגיען למקום חפצן.

"בית ליד הים" הוא ספרו הראשון של הינץ יאניש המתורגם לעברית. הספר מאויר ברגישות רבה בידי הלגה באנש, שגם היא אוסטרית. האיורים המיוחדים מציגים את דמותו של הענק כשדגים יוצאים מראשו ומבדילים אותו מהרקע של העולם הבדיוני עצמו על-ידי איורו בשחור ולבן.

"בית ליד הים" מיועד לילדים בגילאי שלוש ומעלה. על אף הפן הרגשי העמוק, אני סבור כי זהו סיפור מושלם לפני השינה. הקריאה בו מתנגנת על אף שזו לא יצירה לירית. האווירה בספר משרה נוחות והירגעות והאירועים בה מתוארים בפשטות וברגישות. בדומה לשיר ערש, הספר מזמן את השינה ברכות ומספק חוויה מחויכת לשעת לילה.

הינץ יאניש, בית ליד הים, איורים: הלגה באנש. מגרמנית: שמעון ריקלין-בנעט. הוצאת מודן, עמודים לא ממוספרים, 54 ₪.