יש חיי מתח אחרי רוברט לדלום
מתברר שג'ייסון בורן עדיין לא זוכר איך קוראים לו, אבל בטוח לא שכח איך ללכת מכות. על הספר "מורשת בורן" המהווה המשך ל"זהות כפולה" של לדלום המנוח ועל ספרי מתח נוספים שיצאו לאחרונה
מאט דיימון בסרט "זהות כפולה" צילום: מתוך הסרט
אך טבעי הוא שכאשר ביקרתי בחנות הספרים המומלצת "מסחר הספר" שבחיפה, התגלגלה השיחה אל "מורשת בורן", הספר החדש שקיבלתי ואשר מהווה המשך לעלילותיו של הגיבור המושלם ג'ייסון בורן, אשר יודע לדבר שלל שפות, ולפרק רשעים בעזרת מכות או כדורי רובה, אבל לא זוכר אפילו את השם המקורי שלו. להפתעתי המוכר החביב מחנות הספרים, החל לקלל את את כל המתחזים שמנסים לכתוב ספרים אחרי שלדלום המאסטר החזיר את נשמתו.
המבוכה שלי היתה כפולה, לחרדתי נזכרתי שרוברט לדלום הוא אכן מנוח ואני פשוט שכחתי את הדבר. כשחזרתי הביתה, מיהרתי אל הספר שבו כבר הספקתי לבלוע עשרות עמודים, עיינתי בכריכה ושם אכן היה כתוב באותיות "טל ומטר", שאת הספר כתב אריק ואן לוסטבאדר, על בסיס הספר של רוברט לדלום.
אם הייתי כמו ג'ייסון בורן, הפועל רק על סמך האינסטינקטים שלו, הייתי אמור לתרגם את העלבון המקצועי לביקורת קטלנית על הספר. אלא שלמרבה שמחתה של היחצנית ששלחה אלי את הספר, אני מחויב רק לאמת הפנימית שלי, לפחות החל מהרגע שבו אזכר איפה החבאתי אותה.
בשורה התחתונה – כמו ב"זהות כפולה", גם כאן יש כתיבה מקצועית, תיאור רגשות כעס ונקמה של הגיבור, שלל אויבים שמנסים לרצוח אותו, משימה שנראית בלתי אפשרית, נערות נאות, שלל אתר מפורסמים וערימת גופות ההולכת נערמת בקצב מרשים. לא נעים להגיד, אבל הואן לובסטר ההולנדי הזה, או איך שקוראים לו, עשה עבודה טובה. שלא יהיה ספק, זה לא שייקספיר, אבל מי שיודעים ליהנות מספרי מתח, יימצאו בספר בדיוק את מה שהם מחפשים.
אריק ואן לוסטבאדר, מורשת בורן, תרגום: ענת נודיה צימט, הוצאת שלגי, 480 עמודים
רוברט לדלום, זהות כפולה, תרגום: אליעזר כרמי, 548 עמודים
אם כבר הזכרנו חתיכת היסטוריה, קלייב קאסלר הוא סופר ומגלה ספינות אוצר טבועות שהצליח בצורה פנומנלית בשני המקצועות/תחביבים שלו בספרו החדש, "הנווט", קאסלר חוזר לתאר את גיבורי הסוכנות הלאומית התת-ימית בארה"ב, שרודפים אחרי אוצרות
גנוזים, תוך כדי התמודדות עם סכנות להם ולשלום האנושות. אלא שהפעם קאסלר בחר לזנוח את הגיבורים שהוא יצר בסדרת הספרים וברא צמד מצליחנים חדש. השניים צריכים להציל פסל עתיק ונדיר, למנוע אסונות הומניטריים ולהרביץ לאנשים רעים.
קלייב קאסלר, הנווט, תרגום: רוני בק, הוצאת מודן, 373 עמודים
מה רקוב בממלכה האנגלית חוץ מהשם
את הסופרת רות רנדל מכירים רבים מחובבי המתח. את הסופרת ברברה ויין מכירים פחות קוראים, אבל למעשה מדובר באותה מחברת. השאלה המתבקשת היא למה לכל הרוחות היא עשתה את זה? מילא אם הייתה בוחרת בתחום שלא מוכר לה, והיא פוחדת לפשל. אבל למה לכתוב ספר מתח בשם בדוי, כשאת סופרת ספרי מתח?
המינוטאור, ברברה ויין צילום: כריכת הספר
ברברה ויין (רות רנדל), "המינוטאור", תרגום: לאה ששקו, הוצאת מעריב, 375 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
