בשבח הסיפור הקצר של אליס מונרו
סיפורי "בריחה" של אליס מונרו מכילים איזו איכות חמקמקה, שלא מותירה לקורא אפשרות לברוח. גם אם הוא חושב שסיפורים קצרים זה לא בשבילו
שוש בריינר צילום: דן פורגס
במילותיה, בנושאיה והן בנוף ובאווירה שהיא מציגה, יוצרת מונרו עולם מופלא, כאילו מוכר
ועם זאת חמקמק ומסתורי. אפשר להצביע על הדיוק בבחירת הדימויים, אפשר לדבר על ה"חללים" הגדולים שהיא מצליחה להשאיר לקורא, אפשר להזכיר את התפניות המפתיעות ואת ההבנה העמוקה למקומות הבלתי צפויים בנפש האדם.
אך אצל מונרו יש משהו נוסף, חמקמק, שאי אפשר לפצח, שגורם לקורא להישאר, בסופו של דבר, קצת קצר נשימה. כרגע הוא קרא סיפור מאוד פשוט, אפילו לא התרחש בו דבר שהוא בגדר דרמה גדולה - אז למה הוא נאלץ להפסיק? למה הוא חייב לבחון את עצמו ואת הרוע שיש בתוכו, המתחפש כל כך הרבה פעמים לנדיבות?
• את "בריחה" ניתן להשיג בדוכני הוצאת "כנרת זמורה ביתן"
• ספריה של שושי בריינר נמכרים בדוכני הוצאת "עם עובד"
נא להמתין לטעינת התגובות
