הספרייה לעם: אילו ספרים השפיעו על מנהיגי המחאה?
"נו לוגו" של נעמי קליין, "החייל האמיץ שווייק" של ירוסלאב האשק ו"מנוס מחופש" של אריך פרום הם הספרים הבולטים שהוציאו מהבית את מנהיגי המחאה, ואחריהם 450 אלף איש
"הספר חיזק בי את ההבנה שהתודעה משפיעה על ההוויה", הוא אומר. "קליין מציגה את זה על דרך השלילה כשהיא סוקרת את התפתחות המותגים והשתלטותם עלינו, אבל אני דווקא לקחתי את זה לכיוון ההפוך. אין לי ספק שמה שקרה כאן הוא התפתחות בתודעה של הישראלים: שאפשר לחולל שינוי. הספר הזה עזר לי להאמין שאפשר להשפיע על המציאות".
בימי המאבק הראשונים נשא שמולי בתרמילו את יומן המסע של צ'ה גווארה. אף ששמולי אינו קרוב בדעותיו לאלה של המהפכן הארגנטינאי, הוא שאב ממנו לא מעט השראה בניהול המאבק. "הספר מתאר איך גווארה המשיך לשדר לאנשים אמונה בדרך ואופטימיות גם כשהמצב נראה רע. אחרי ההפגנה החמישית בישראל, כשהגיעו רק כ-30 אלף איש, כולם אמרו שזהו, המחאה דעכה וכשלה. בהשראת הספר כינסתי את האנשים שאיתי ואמרתי להם שבשבוע הקרוב כל המדינה תעקוב אחריהם. עודדתי אותם לשדר תקווה ואופטימיות, כי האופן שבו אנשים יפרשו את ההתנהגות שלנו יכריע אם נגיע לצעדת המיליון".
הדרכה נוספת לדרך ניהול המאבק שאב שמולי מגנדי. "מאוד מאוד התרשמתי מהעוצמות שהיו במאבק של גנדי כפי שקראתי באוטוביוגרפיה שלו 'סיפור ניסויי עם האמת'. למרות הכישלונות הוא שמר על צלם אנוש וחשף חולשות. הוא הבין שזה חלק מהעניין. זה כל כך אותנטי, ומאוד התחברתי לזה. לכן לכל אורך הדרך שמרנו על מאבק יפה ואמיתי, עדין ובלתי אלים. באופן פרדוקסלי, כפי שגנדי הראה, זה דווקא הגביר את עוצמת המאבק וסייע להשיג את מטרותיו".
סתיו שפיר מטפחת את אג'נדת החופש שלה כבר מגיל צעיר. בגיל 17 קראה את ספריו של אריך פרום "החברה השפויה" ו"מנוס מחופש" - ניתוח סוציולוגי-פסיכולוגי של האדם המודרני. בספר זה פרום מסביר כי האדם אינו מסוגל ליהנות מהחופש שלו וכיצד נוצר קונפליקט בין צרכיו האישיים ובין דרישות החברה. "הרגשתי הזדהות גדולה מאוד עם מה שהוא אומר. בשבילי חופש הוא הדבר המהותי ביותר: כולנו רוצים להאמין שאנחנו חופשיים - ברצונות, במחשבות ובפעולות שלנו - וזו חידה בשבילי עד כמה זה תואם את המציאות", אומרת שפיר.
את הרעיונות האלה היא משליכה על החברה הישראלית, וזה גם מה שהוציא אותה למאהל. "אנחנו מנסים לבחור בצורה חופשית ועצמאית את הדרך שלנו כחברה. נכפה עלינו מסלול ניאו ליברלי, אנטי קהילתי ואנטי ציוני, ששואף לנתק מוחלט בין בני אדם לשליטה של כסף. אנחנו
שפיר אינה שוללת באופן מוחלט את הקפיטליזם ומנסה למצוא את הדרך שבין "דוקטרינת ההלם: עלייתו של הקפיטליזם של האסון" לנעמי קליין; ובין "קפיטליזם וחירות" למילטון פרידמן. שניהם מדברים על חירות האדם, החשובה כל כך לשפיר, אבל בצורה אחרת. פרידמן דוגל בחירות פרט כלכלית מקסימלית עם התערבות מינימלית של הממשלה, ואילו קליין טוענת כי הקפיטליזם הטהור הזה פוגע במרבית בני האדם בדרך כה קשה, עד כי לכינונו נדרשת ערמומיות או שימוש בכוח.
לטענת קליין, כדי להשית על עצמה קפיטליזם כזה, על החברה להיות במצב של הלם. "התחלתי בקריאה של קליין, והיא כל כך הכפישה את פרידמן, שהלכתי צעד אחורה אליו, כדי להבין מה עורר את זעמה. למדתי שהרבה תלוי במה שהחברה מאפשרת, ולכן מעניינת האסטרטגיה שנוקט השלטון - עד כמה מה שאנו רואים כמציאות באמת התרחש כך. קו דק נמתח בין האמת לבין קונספירציה - קשה מאוד לזהות מהי האמת, ובכל מקרה הבנתי שצריך להיות כמה שיותר מודע, לחקור ולהיות ביקורתי. אצל פרידמן הרגשתי שכל הזמן היתה שם השאיפה לחופש, מינימום תלות, ובאיזשהו שלב פתאום הרגשתי שמשהו בחופש הטוטאלי שהוא מציע הופך להיות נורא מרושע ושצריך להיות עם אצבע על הדופק ולשאול מתי פתאום זה הופך לגזענות, או לעיוורון כלפי האחר".
ה-ספר שמלווה את קונטס מאז ומתמיד הוא "החייל האמיץ שווייק". "עלילת הספר מתרחשת באחת התקופות הטרגיות ביותר בהיסטוריה, מלחמת העולם הראשונה, ובכל זאת - הנשק האמיתי של החייל הוא ההומור שלו. אפילו שהוא בצד המפסיד. מבחינתי זה היתרון במהפכה שלנו: יש לנו הומור ואנחנו יצירתיים. כשאתה חסר אונים מול מציאות קשה, אם תוכל לצחוק - כבר ניצחת".
בדומה לשפיר, גם קונטס מוכן לוותר על הרבה דברים למען החופש. הוא עזב עבודה בטוחה במשרד פרסום כי הרגיש שהוא מאבד את עצמו על פס הייצור. הגישה הזאת חיברה אותו לדמותו של השיכור האומלל ב"מוסקבה פטושקי" של ונדיקט יירופייב. "הכותב עולה לרכבת ממוסקבה לפטושקי, ובכל תחנה הוא שותה עוד. הוא לא מצליח להיות חלק מהשיטה ברוסיה הקומוניסטית, ובניגוד לשווייק אפילו לא מצליח להעמיד פנים שהוא יכול.
"הוא מתמודד עם זה בצורה רגישה מאוד: בעזרת פיוט ושירה, אבל בסופו של דבר, גם בעזרת השתייה. חוסר היכולת להיות חלק ממה שצריך להיות הרס אותו. אני מזדהה עמוקות עם התחושות של הכותב, אבל אני לא איהרס מזה. בניגוד לחברים רבים שלי שהמלחמה שלהם היא פשוט לעזוב לברלין או לניו יורק, אני מתעקש להיות עצם בגרונה של השיטה. יש שתי אופציות: או שאתה נשבר כמו הדמות בספר, או שאתה שובר, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות כאן: לשבור את השיטה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם