מה הסיפור מאחורי פרס ספיר 2009
בשנים האחרונות ספג פרס "ספיר" לא מעט ביקורות, אולם הקשר בין המתמודדים לבין השופטים בתחרות השנה נראה צורם במיוחד. יו"ר חבר השופטים יוסי שריד, למשל, הוא הדוד של עורכת הספר הזוכה שפעלה רבות לקידומו. המארגנים: "אלה טענות מרושעות"
אז פרס כספי דווקא יש גם אצלנו, אבל בשנים האחרונות הפך פרס ספיר לשק חבטות של גורמים רבים בתעשיית הספרות ומחוצה לה. טענות על בחירות פופוליסטיות, על שופטים שאינם בקיאים מספיק בעולם הספרות ועל תוצאות מוטות מראש-חוזרות שנה אחר שנה. בכל פעם מחדש דוחים המארגנים והשופטים את הטענות ומתעקשים שהשיקולים מקצועיים וענייניים.
אלא שהשנה, כך נדמה מבדיקת מעריב, נחצו כמה קווים אדומים. הקרבה בין חלק מהשופטים לבין חלק מהנשפטים הפכה בוטה וגדולה במיוחד - ולא תמיד נמצא מקום לשתף בכך גם את הציבור או את המתמודדים האחרים. ייתכן מאוד שהספר הזוכה, "אחוזת דג'אני" של הסופר אלון חילו, הוא ספר מוצלח שמגיע לו לזכות בהכרה ובפרס. אולם נדמה שדווקא ממוסד מותקף, שמתיימר להיות מקצועי ונטול פניות, היה ניתן לצפות שיימנע מניגודי אינטרסים בוטים כל כך. בעיקר לאור העובדה שאת הפרס הכספי שבצידו מממן גוף בעל שליחות ציבורית כמו מפעל הפיס.
תהליך בחירת הזוכים בפרס ספיר מוגדר בתקנון מפורט וברור: השופטים נשארים אנונימיים עד להכרזת הזוכה בפרס מלבד יושב ראש הוועדה, תפקיד בו כיהן השנה השר לשעבר יוסי שריד. תחילה הם בוחרים חמישה ספרים שפורסמו בשנה האחרונה כמועמדים סופיים לפרס מתוך רשימה של ספרים שמגישות להם הוצאות הספרים הגדולות על פי שיקוליהן. מתוך החמישה נבחר כעבור מספר שבועות הזוכה, ושמו מתפרסם בטקס חגיגי שמתקיים במהלך שבוע הספר.
כאמור, הספר "אחוזת דג'אני" זכה השנה בפרס הראשון לאחר מאבק צמוד ומפתיע למדי עם הספר "קול צעדינו" של הסופרת רונית מטלון, למרות שלא נחשבו לפייבוריטים לזכייה לקראת הטקס.
שלושת הספרים הנוספים שעלו לגמר ולא זכו לבסוף הם "ימיו
בנימוקיהם לזכייה כתבו השופטים על ספרו של חילו: "הספר מפליא לשלב מציאות והזיה, סיטואציות קומיות ודרמטיות, רומנטיקה וסרקזם. אמת ובדיה נארגות כמלאכת מחשבת בכל רובדי הספר - מהשפה והדמויות ועד לסיפור העלילה". מה ששכחו השופטים הנכבדים לכתוב, היא העובדה שלשני הסופרים שהגיעו למקומות הראשונים יש קשרים אישיים וקרובים עם חברים בוועדת השופטים, אשר אמורים להיות, לכאורה, נטולי פניות.
כדי לסבר את האוזן: ורבין אינה עוד גורם אחד מני רבים העומד מאחורי הספר, אלא הרוח החיה שלו. כך למשל, בראיון שנתן ל"המגזין" ביום חמישי האחרון, לאחר הזכייה, אמר חילו כי התודה הגדולה על הזכייה מגיעה לורבין: "חוץ מכישורי עריכה, צריכה להיות טביעת עין, כי רב הנסתר על הגלוי. רנה נשכבה על הגדר בשבילי, הסתכנה וכתבה לכל מי שרצה לקרוא שמדובר באחד הספרים הטובים ביותר בשנים האחרונות. אני אסיר תודה לה. אם הייתי יודע מראש על המכתב ששלחה, לא הייתי נותן לה להוציא אותו. זה מנוגד לאופי שלי", אמר חילו.
המכתב אליו מתייחס חילו הוא אגרת ששלחה ורבין לכל עורכי הספרות והתרבות בכלי התקשורת, ואשר שיקף את מידת נחישותה לקדם את הספר ולתמוך בו.
במכתב כתבה ורבין בין היתר: "בימים אלה יוצא אצלנו לאור הרומן החדש של אלון חילו, 'אחוזת דג'אני'. מבלי להגזים,'אחוזת דג'אני' הוא הספר הישראלי הטוב ביותר שיוצא לאור השנה, אם לא הספר הטוב ביותר שיצא בישראל בעשור האחרון. לפחות. ב'אחוזת דג'אני' מגיש חילו לקורא הישראלי רומן מופתי, הישג ספרותי יוצא דופן ששם אותו בראש השורה הראשונה של הסופרים בארץ. למעשה, ספרו זה עולה באיכותו ובמפגן יכולותיו על כל ספריהם האחרונים של רביעיית הסופרים הגדולים של ישראל. שנים רבות חיכה עולם הספרות הישראלי לסופר בולט חדש, לדור הבא של הספרות העברית. אלון חילו מממש את הציפייה הזו, ולמעלה מזה".
לא רק זאת שאחייניתו של יושב ראש חבר השופטים היתה מעורבת באופן אישי כל כך בספר הזוכה, אלא שעל פי פרסומים - שלא הוכחשו לא על ידי שריד ולא על ידי מפעל הפיס - השתמש שריד כביכול בזכותו כיושב ראש הוועדה להצביע פעמיים. בכך, על פי הטענות, הוא הכריע בנוגע לזהות הספר הזוכה לאחר תיקו בין הספר של חילו לבין הספר של רונית מטלון.
על אף שמידע זה אינו וודאי (הצבעת כל אחד מהשופטים נשמרת בסוד גם לאחר פרסום התוצאות), ניתן היה לצפות מאיש שהמוסר וניקיון הכפיים היו תמיד נר לרגליו, שימנע מניגוד אינטרסים כה מובהק. ואם לא הוא - אז לפחות המוסד שמארגן את הפרס והציב את שריד כשופט בו.
אגב, יש לציין כי טענות אחרות כבר נשמעו לאחרונה בנוגע לקשר בין חילו לשריד שפרסמו את ספריהם באותה הוצאה (ידיעות ספרים) וכי הם מרבים להשתתף במפגשים ספרותיים יחד.
שריד, גם אז וגם הפעם, מאשר שהכל נכון, אולם לגרסתו, אין הדבר מעיד על ניגוד עניינים מצידו: "מדובר בעובדות ידועות", אמר לנו שלשום, "אז יש טענות מצד אלה שציפו לקבל את הפרס וזה נראה לי אנושי. לא שמעתי על מישהו שזכה והיו לו טענות. הדברים הינם ידועים וגלויים - גם עובדת היות רנה אחייניתי וגם העובדה ששנינו הוצאנו את ספרינו בהוצאת ידיעות. אני בטוח שלא נפל פגם בשיקול הדעת הענייני ובנקיון דעתי. אני שופט בפרס ספיר זו השנה השלישית ובשנים הקודמות זכו לפחות עשרה ספרים, אף אחד מהם לא יצא מהוצאת ידיעות".
בהקשר זה חשוב לציין כי אחד הדברים הראשונים שנדרשים להגיש מועמדים שרוצים לשמש כשופטי הפרס הוא טופס גילוי נאות. בטופס, שהגיע לידי "המגזין", נדרשים השופטים להצהיר כי לאחר שעיינו ברשימת הספרים שהוגשו לתחרות הנם מצהירים כי אין להם ניגוד עניינים בהשתתפותם בחבר השופטים עם מי מהשופטים או הוצאות הספרים בתחרות. בסעיף הבא נדרשים השופטים לעתיד להצהיר על קשרים עסקיים ו/או משפחתיים בחמש השנים האחרונות עם מי מן הסופרים או הוצאות הספרים.
לדברי שריד, הוא אינו בטוח אם הצהיר על קרבת המשפחה לורבין - אולם הוא חושב שכן. מהוצאת ידיעות נמסר בנושא: "הברנז'ה הספרותית במדינה כל כך קטנה, שלא יכול להיות שאנשים לגמרי לא יכירו את הסופרים. עד כמה שאנו מכירים את יוסי שריד הוא אדם הגון וישר שפועל משיקולים ענייניים בלבד".
אבל לא כולם חושבים ככה. "זה לא יאומן", אומר למשל סופר מוכר. "מילא אם שריד היה רק הדוד של עורכת הספר. אבל המכתב שאחייניתו הוציאה והטענה שהוא השתמש בקולו הכפול - יחד עם העובדה שהוא לא יכול להגיד בביטחון אם הצהיר על כך - מעלים ריח בעייתי. מה גם שגילוי נאות צריך להיות מול הציבור - ולא רק מול המארגנים והשופטים".
אלא ששריד אינו היחידי שמחזיק בקשרים בעייתיים עם אחד הספרים. הקרבה בין הסופרת רונית מטלון שהגיעה למקום השני לבין השופט אריאל הירשפלד, נראית אפילו בוטה ובעייתית יותר. הספר המתמודד של מטלון, כפי שניתן לראות בבירור בעמודו הראשון, מוקדש לאריאל ה. - שהוא לא אחר מאשר השופט פרופ' אריאל הירשפלד, חוקר ספרות ומרצה בחוג לספרות באוניברסיטה העברית, שהיה אמור להכריע בעניינו. הירשפלד אף ניהל עם מטלון מערכת יחסים רומנטית לפני כשנה.
בתגובה לשאלתנו האם הצהיר על כך בטופס הגילוי הנאות ענה הירשפלד חד משמעית: "לא. אני בדקתי עם עצמי האם אני עומד בניגוד עניינים והגעתי ביני לביני להחלטה שאני נקי לגמרי. אני לא חושב שיש כאן ניגוד עניינים. זו מערכת יחסים שהייתה ונגמרה. העובדה שהספר הוקדש לי נכונה אולם הוקדשו לי לא מעט ספרים ושירים. בתוקף מקצועי פגשתי ואף לימדתי הרבה סופרים אחרים.
מהוצאת עם עובד נמסר בתגובה לטענות: "מהיכרותנו את אריאל הירשפלד כאדם מוסרי והגון ומאחר שאנחנו לא יודעים למה ולמי הצביע, יכול להיות שהדבר אפילו היה לרונית מטלון לרועץ".
אבל לא כולם סבורים כך. גורם באחת מהוצאות הספרים למשל אמר לנו: "הקשר בין הירשפלד לבין מטלון הוא צורם מאוד. כולם דיברו על זה בערב של קבלת הפרס. זה כבר מוגזם. אנשים רואים אותם לא מעט ביחד, אם מדברים על ניגוד עניינים - אין ניגוד עניינים גדול מזה".
העורך מנחם פרי, אשר ביקר את הפרס כבר לפני שנים ומסרב לשלוח אליו ספרים שהוא מוציא לאור, מתייחס לעניין בצורה קצת יותר מורכבת: "בעקרון השופטים אמורים לאזן זה את זה. אני רואה בעייתיות רבה בכך שיוסי שריד מצביע פעמיים ומכריע מי הזוכה. זה שהוא דוד של ורבין, זה עוד בסדר בעיני, אבל עצם העובדה שהשנה הוא הוציא גם ספר באותה הוצאה מביאים ביחד למצב בעייתי".
דוברת מפעל הפיס, דולין מלניק, מסרה בתגובה לדברים: "הטענות הללו מופצות על ידי בעלי אינטרסים כדי להרוס את שמחת הזכייה בפרס ספיר. מדובר ביו"ר חבר השופטים ושופט - אנשים רציניים ומקצועיים, וחזקה עליהם שהכרות זו או אחרת, שכמעט בלתי נמנעת במדינה קטנה כמו ישראל, לא השפיעה על שיקול דעתם, אלא לנגד עיניהם עמדו איכויות הספרים. הטענות שמועלות הן חסרות שחר, מרושעות ומגוחכות ממש כמו מי שמפיץ אותן". במשרד הפיס סירבו לפרט על השאלה הם השופטים הצהירו על הקירבה שלהם לנשפטים בטופס הגילוי הנאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
