קריאה מלווה בדפיקות לב מהירות
"השם של העולם" הוא סיפור על חשיפה, על הפשרה מקיפאון מתמשך ועל כוחה של חיות מפעמת. דניס ג'ונסון משלב פואטיקה וריאליזם נוקשה לכדי תבנית מעניינת ומחוכמת
השם של העולם, דניס ג'ונסון עיצוב כריכת הספר: יובל סער
מייקל ריד הוא כותב נאומים ויועץ פוליטי בדימוס. לאחר שנהרגו אשתו ובתו בתאונת דרכים, מוצא עצמו ריד במשרה אקדמית משעממת וזניחה למדי באוניברסיטה קטנה וזניחה לא פחות. בחייו הדלים משובצים קרעי זיכרונות ממשפחתו והתנהלותו הסגפנית כמעט, מאפשרת לו להתנהל במעין אבלות מתמשכת.
הסיפור מציב את ריד בנקודה מכרעת. בעוד הוא מתחיל לתכנן מה יעשה לאחר ששנת הלימודים הבאה תסתיים והוא יעזוב את האוניברסיטה, מתברר כי החוזה שלו לא יחודש לשנה הקרובה. האקדמיה, שאליה הוא מתייחס באפטיות יתרה, מנחיתה עליו מכה המאלצת אותו לבחון את מקומו בעולם הקר והמנוכר שבו הוא חי. פגישות מקריות, אך חוזרות ונשנות, עם אישה צעירה מלאת רוח נעורים פראית בשם פלאואר קנון, מסיטה אותו ממסלול החשיבה הרציונאלית ומעמתת אותו עם השדים הטמונים בקרבו.
הרומאן הקסום הזה הוא למעשה סיפור על אבל. אדם בוגר המוצא עצמו מנותק מכל הקביים שהחזיקו אותו עד כה. יחסו החד-גוני, המשועמם לאותם קביים ולחיים בכלל, מביאים אותו לכדי קיום אבסורדי חסר תוחלת. אך ריד חווה מהפך. במהלך הסיפור, אשר עלילתו מינימאלית ופשוטה למדי, מבין הגבר המזדקן כי החיים קיימים בכדי שיחיו אותם. תבנית קלאסית זו של הכרה מוצגת עם הסתייגויות רבות, אך בסופו של עניין, השריון שעטה על עצמו הגיבור מתנפץ והוא מרשה לעצמו להיות חשוף.
החשיפה היא נושא מרכזי בספר. פלאואר קנון, המדומה לנימפה מודרנית, חושפת את ערוותה בפני קהל סטודנטים לציור, כמעט ומביאה את ריד לכדי משכב אהבים ובעיקר – עוזרת לו להניח את עברו מאחוריו ולחשוף עצמו מחדש לעולם. האנלוגיה בין החשיפה החיצונית (גם האינטלקטואלית, כאשר היא מבוצעת בעל-פה) לחשיפה הפנימית היא גרעינו של הספר. ריד מעורר קשת של רגשות: מסלידה ועד רחמים, מרוגז עד חיבה.
קפאון רגשי בהפשרה
הקיפאון שורר ברומאן לכל אורכו: בחורף כמו באקדמיה, והוא מושל גם בחייו של ריד. לפיכך במובנים רבים, זהו סיפור של הפשרה. ההתפקחות של הגיבור נובעת מהפשרת השלגים שעל לבו. ואכן, תסיסת הנעורים המיוצגת באמצעות פלאואר קנון היא בעצם החום בהתגלמותו. כאשר הוא משכיל להשלים עם מצבו, הוא מקלף מעצמו את החיוורון והחיוּת חוזרת אט אט לתפוס את מקומה.
ג'ונסון מתגלה כבעל יכולת התבוננות מהפנטת. כתיבתו חדה וחפה מיומרות. בכישרון רב הוא טווה דמות עלובה בעולם עלוב, מבלי לוותר על הסיכוי לאושר הגלום בחיים. לטעמי, לא בכדי נבחרה יצירתו של דניאל ליינינגר, "חורף", לעטר את כריכת הספר. בתמונה זו מגולם הסיפור כולו: מן הקרח מבצבצים עלים ירוקים; כפי שהקיפאון הרגשי מסתיר לבלוב המחכה לשעתו.
הקריאה בספר
דומה לעיתים לחלום מתמשך, אשר היקיצה ממנו היא מעין זעזוע נעים. ג'ונסון משלב פואטיקה עם ריאליזם נוקשה היוצרים יחד תבנית מעניינת של כתיבה מחוכמת. הדואליות שבסיפור והמעבר מקוטב אחד לשני, מספקים חווית קריאה שאינה נותנת מנוח ולפיכך, גם הרגעים הסטאטיים בעלילה מלווים בדפיקות לב מהירות.
דניס ג'ונסון נולד בגרמניה ב 1949 וחי כעת באיידהו. כתיבתו נעה בין שירה, סיפורים קצרים ורומאנים למחזות וכתבות עיתונאיות. זכיותיו בפרסים רבים הקנו לו הערכה רבה וכיום נחשב לאחד הסופרים המובילים בארצות-הברית. ספרו "עץ העשן" שזכה ב- National Book Award עתיד לראות אור אף הוא בהוצאת "בבל". כולי תקווה כי הציפייה שמומשה מספרו "השם של העולם", תניב היכרות מעמיקה עם מכלול יצירתו של סופר ייחודי זה.
דניס ג'ונסון, השם של העולם, מאנגלית: חני גלעד. עריכה: שרון רוטבד, הוצאת בבל, 171 עמודים.
נא להמתין לטעינת התגובות
