מעט דידקטי, אבל מהנה לקריאה
"מאדאם פמפלמוס והמאכלים המופלאים" הוא סיפור עלילתי מותח ומשעשע, המתרחש בין שתי מסעדות בסימטאותיה של פריז. למרות נטייתו של המחבר להלעיט את הקוראים הצעירים במסר חינוכי, מדובר בהנאה ספרותית ממותקת
וכך נפתח הספר: "בעיר פריז, על גדות הנהר, במורד סמטה צרה ומפותלת, נחבאת מן הרחוב הראשי חנות למוצרי מזון. חנות קטנה ומוזנחת למראה שהצבע בחזיתה מתקלף, עם סוכך מאובק וחלונות מעושנים." לא בכדי נבחרה פתיחת הסיפור להופיע בגב הספר; כתיבתו של קינגפישר יוצרת עניין מיידי, מניעה חבלי מסתורין דקים ומושכת את הקוראים אחריה, להיכנס עמוק יותר אל תוך הסיפור.
המחבר רקח עבורנו סיפור-מעשה בעל מאפיינים אגדתיים מובהקים. במרכז הסיפור נמצאת מדלן, נערה יתומה (הוריה זונחים אותה בכל קיץ, ובסוף הסיפור אף מוכנים למוסרה תמורת פיצויים על "אובדן ילדה"), הנאלצת להתמודד עם קרוב-משפחה גועלי (הדוד, מסיה לארד, בעל מסעדת "החזיר הנוחר", הרודה בה בכל הזדמנות). כמו-כן, יש בסיפור חתול בעל מאפיינים אנושיים, חברהּ של מאדאם פמפלמוס, בעלת החנות למאכלים מופלאים, המופיעה על תקן הפייה הטובה. באמצעותה תגלה מדלן את כוחותיה הפנימיים למול אימת הדוד ותגשים את חלומותיה.
השימוש שעושה המחבר בתבנית האגדה מרשים למדי. קינגפישר יוצק בטוב-טעם את כל המרכיבים שתוארו לכדי סיפור עלילתי מותח ומהנה, המתרחש בימינו אנו ורווי בהומור קליל. לכך מתווסף המימד הדרמטי הנגלה עוד משם הספר. ראשית, עלילת הסיפור ממוקמת בפריז, ולא סתם בפריז – אלא בסמטאותיה המסתוריות. זאת ועוד, שכן הסיפור עוסק באמנות הבישול והעלילה נעה בין חנותה הקסומה של מאדאם פמפלמוס למסעדתו הגועלית והיומרנית של מסיה לארד.
הגורם המקשר בין שתי המסעדות היא מדלן, שניחנה בכישרון מיוחד לבישול, אשר נבלם מפאת קנאתו של דודה. יום אחד, חומקת מדלן מעול שטיפת הכלים במסעדה ויוצאת לקנות פטה. היא מגלה את חנותה של מאדאם פמפלמוס שמספקת לה מן הפטה הייחודי שלה. מכאן מתחילה שרשרת של אירועים משעשעים ומותחים המעמידים את הדוד החזירי באור מגוחך למדי ואת דמותה של מדלן כמעוררת רחמים מצד אחד, וכנפש טובה ואמיצה, מן הצד השני.
למרקחת הזו מוסיף קינגפישר גם ביקורת חברתית. הוא מתאר את ההמוניות והטמטום שמתחת לזוהר והאצילות הצבועה של האליטה הפריזאית, או של אלו המבקשים להשתייך אליה, ושוזר אירוניה למכביר. קשה לומר אם הקוראים הצעירים ירדו לשורש העניין, אך עיצוב הדמויות האמין מציג תבניות מובהקות של טוב מול רע, של ראוי ולא-ראוי.
אולם, דווקא נקודה זו הינה עקב האכילס של הספר. במיוחד לקראת סופו, הסיפור נוטה לדידקטיות ול"האכלה בכפית"
יותר מכל, זהו סיפור חמוד. הדמויות מעוררות חיבה או סלידה, ולכך תורמים רבות האיורים המוצלחים של סו הלארד, שעיצבה את דמות הדוד כחזיר, את דמות מבקר המסעדות היהיר כעוף מרוט, את מאדאם פמפלמוס כמעין מכשפה טובה ואת מדלן כמופת של עדנות ותום נעורים. תרגומה היפה של מאירה פירון, מצליח ליצור ארומה עתירת ניחוח גם בשפה העברית. הספר מתאים בעיקר למתחילים לקרוא, בשל הכתיבה הפשוטה והעלילה המרתקת. אך גם ילדים בגילאי 6 - 7, שאינם אמונים על מלאכת הקריאה, ייהנו וודאי להאזין לממתק הספרותי הזה.
רופרט קינגפישר, מאדאם פמפלמוס והמאכלים המופלאים, איורים: סו הלארד, מאנגלית: מאירה פירון. הוצאת טל-מאי, 111 עמודים.
נא להמתין לטעינת התגובות
