ספר מרתק על הכרעות גורליות
ספרו של איאן קרשו "הכרעות גורליות: עשר ההחלטות ששינו את העולם" דן בהכרעות שקבעו את גורלה של ההיסטוריה, ומלמד על התובנות הפוליטיות והאֵתיות מההכרעות השגויות שקיבלו מנהיגי העולם בתקופת מלחמת העולם השנייה
בבסיס הספר ניצבת שאלת הבחירה החופשית. האם ההחלטות היו פרי בחירה או נגזרו מראש מכורח עולם דטרמיניסטי? כיצד התקבלו ההחלטות? מה מקומו של המנהיג הבודד בקבלת ההחלטות? מי אחראי למהלך ההיסטורי? עד כמה עוצבו ההחלטות בידי הפקידות הממשלתית או עוצבו בעזרת קבוצות כוח יריבות בתוך האליטות השליטות? ועד כמה היה התהליך שונה בשיטות הפוליטיות השונות? ומנגד, מה הייתה חשיבותם של כוחות חיצוניים ולא אישיים על מהלך ההיסטוריה?
לקַרַשׁוֹ, היסטוריון בריטי שפרסומו בא מספריו הביוגרפים על היטלר, אין תשובה חד-משמעית. ברור לו שהכרעה פירושה בחירה בין חלופות, ואין דרך אחת שאין בלתה. אם כך, האנשים אחראים לתוצאות. בלעדי היטלר, סטלין, מוסליני, צ'רצ'יל ורוזוולט היה מהלך ההיסטוריה שונה. אך באיזו מידה? תפקידו של המנהיג היחיד, כנגד מחוללי השינויים החיצוניים הלא אישיים, מהווה חידה אינסופית בפרשנות ההיסטוריה. קַרַשׁוֹ אינו מציג היסטוריה וירטואלית, אלא מציע נקודת תצפית חדשות הבוחנת אפשרויות ריאליסטיות קצרות-טווח, המסייעות להבהיר מדוע התקבלה החלטה מסוימת. לדעת קַרַשׁוֹ, המהלך ההיסטורי נולד מקשר הגומלין בין הכוחות החיצוניים לגורם האישי.
הספר דן בעשר הכרעות שקבעו את גורלה של ההיסטוריה במאה העשרים. ההחלטה הבריטית להמשיך להילחם לאחר נפילת צרפת. החלטת היטלר לתקוף את ברית-המועצות. החלטת מוסוליני להצטרף למלחמה לצד גרמניה. החלטת יפן לתקוף את פּרל-הארבור. החלטת רוזוולט להושיט עזרה לבריטניה עוד בטרם שנכנסה ארה"ב למלחמה. החלטת סטלין להתעלם מאזהרות המודיעין מפני התקפה גרמנית. החלטת היטלר להכריז מלחמה על ארה"ב. וההחלטה הגורלית על השמדת יהודי אירופה.
לטענת קַרַשׁוֹ, ההכרעות הללו לא היו גזורות מראש, הן שיקפו את סוג השיטה הפוליטית שהולידה אותן. המשטרים האוטוריטריים הפשיסטים בסגנונם קיבלו את ההכרעות הרות האסון ביותר. בגרמניה ובאיטליה קבלת ההחלטות הופקדה כולה בידי מנהיגים רבי עוצמה, שהסתמכו על כל מגזרי האליטה השלטת. עליונותם קיבלה לגיטימיזציה מהסכמת ההמון.
ההחלטות של אישים דוגמת היטלר, סטלין ומוסוליני נקבעו על פי סוג האישיות שלהם, אבל הן לא התקבלו בחלל ריק, אלא היו בחירות שנעשו בתנאים מוגדרים ובלחצים חיצוניים מוגדרים. במקרה של היטלר, תחושת הזמן הפועלת לרעת גרמניה לא הותירה לו מרחב תמרון בהחלטה לצאת למבצע בּרבּרוסה ולהכריז מלחמה על ארה"ב. גם מוסוליני נתון היה ללחצים לממש את חלום האימפריה בים התיכון ובבלקן. סטלין פעל מתוך תחושה שאינו מוכן לעימות עם גרמניה.
ההימור של סטלין, שחשב כי היטלר לא יתקוף בשנת 1941, היה שונה. הטעות בשיקול הדעת שיקפה את שיטת הממשל. כמו בגרמניה, הפכה גם בברית-המועצות אישיותו של המנהיג לגורם המכריע בקבלת ההחלטות. הטרור והטיהורים ערערו את היציבות הביורוקרטית ואת היעילות הצבאית. גם כאן נהנה השליט מאוטונומיה מוחלטת בקבלת החלטות.
הניגוד בין המשטרים האוטוריטריים לבין המשטרים הדמוקרטיים, של בריטניה וארה"ב התבטא בתפקיד המנגנון הבירוקרטי. במדינות הדמוקראטיות היווה המנגנון הבירוקרטי מסגרת לקביעת מדיניות, ולא הותיר מקום לקבלת החלטות שרירותיות. ההבדלים היו באופן פעולתם של המנגנונים הבירוקראטיים בשני סוגי משטרים אלה. קַרַשׁוֹ משתף את הקורא באחד העימותים הדרמטיים שהתנהלו בקבינט המלחמה הבריטי.
בשנת 1940 היה קבינט המלחמה גוף קולקטיבי. צ'רצ'יל התמנה זה עתה לתפקיד ראש הממשלה, והתקבל בספקנות בחוגים רבים. הוא לא היה יכול להכתיב מדיניות, ונאלץ להשלים עם התערבותם של צ'מברלין והליפקס, מבכירי הממשל הקודם. לאחר שהתפרסמו המסמכים מתקופת המלחמה, התברר עד כמה דרמטי היה המאבק שניהל צ'רצ'יל עם עמיתיו בקבינט. הם ניסו לגרור אותו לְמהלך שהוא כינה "המדרון החלקלק", כלומר לפנייה למוסליני, ולמשא ומתן עם היטלר.
בקושי הצליח צ'רצ'יל בכוח אישיותו למנוע מחברי הקבינט לפתוח במשא ומתן על יציאתה של בריטניה מן המלחמה תוך ויתורים להיטלר, ורק כפסע היה בין כניעה להיטלר ובין המשך המלחמה. בניגוד לשיטת הממשל הבריטית, לא התבססה השיטה האמריקנית על אחריות קולקטיבית בקבלת ההחלטות. ההחלטות של רוזוולט היו שלו בלבד. מערכת הבלמים, כפי שהוגדרה בידי כותבי החוקה, לא באה מהזרוע המבצעת אלא מהזרוע המחוקקת. רוזוולט הוגבל על ידי הקונגרס, ומאחורי הקונגרס עמדה דעת הקהל, שגם בה היה עליו להתחשב.
פן אחר שאפיין את המשטרים הדיקטטוריים היה הקיבעון המחשבתי שהמנהיגים היו לכודים בו. כדוגמה: סטלין התעלם מאזהרות המודיעין, שהתריע על הכנותיה של גרמניה למלחמה, וראה במידע זה דיס-אינפורמציה. הייתה זו שיטת הממשל בארצו שמנעה דיון באלטרנטיבות.
הספר המרתק מהווה נדבך נוסף למחקריו של קַרַשׁוֹ על מלחמת העולם השנייה. מחקריו מעוררים מחשבה על התובנות הפוליטיות והאֵתיות, על טעויות אנוש והכרעות שגויות, שנעשו מתוך אילוצים שמקבלי ההחלטות לא שלטו בהם.
איאן קַרַשׁוֹ, הכרעות גורליות - עשר ההחלטות ששינו את העולם 1940-1941, הוצאת עם עובד, 617 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
