זבאלד מגלה אחריות מוסרית כסופר
את ספרו של זבאלד העוסק בשורשי האכזריות הטמונים עמוק בתרבות, משווקים בישראל תוך מחיקת המשמעויות הפוליטיות, התיאולוגיות והגזעיות שלו
התקציר שנכתב על גב הספר היה גם הוא ריק מתוכן: "ספר הפרוזה השלישי שלו המתורגם לעברית, הוא מסע פילוסופי ופיוטי בלתי נשכח... שנהפך בהדרגה למסע בנבכי ההיסטוריה והיצירה האנושית". דברים מסוג זה ניתן לכתוב על כל ספר כמעט. מיד שאלתי את עצמי איזה משמעות פוליטית, חברתית הוסתרה בדרך בה "הוצג" הספר לעיניי ומדוע.
זבאלד, סופר גרמני שעבר להתגורר באנגליה, נוגע בהכחשה של התרבות הגרמנית את האכזריות הטמונה בתוך התהוות "התרבות". זבאלד משתמש בטבע כמטפורה להדגים כיצד רעיונות "נודדים" ויוצרים שינוי. כך לקראת סוף הספר מופיע תצלום שבו המחבר נשען על ארז הלבנון בדיצ'נגהאם, אותו עץ אמור להיכלות בשל וירוס ומחלות שהתפשטו באמצעות חיפושיות: "במהירות פשטו הווירוסים בשורשיהן של שדרות שלמות וגרמו להצרת הנימים ועקב כך לקמילת העצים עד מהרה. החיפושיות המעופפות שהפיצו את המחלה איתרו אפילו את העצים המבודדים עד האחרון בהם" (עמ' 250). אותם עצים נכחדו בגלל הופעת ההוריקן בחופי אנגליה בשנת 1987.
האדם שמנסה לייצר "טבע" על מנת להתקבל בין השאר למעמדות הגבוהים עומד במרכז החקירה של זבאלד כך הוא כותב על התפשטות חוות הציד: "גברים מהמעמד הבינוני, שצברו הון עצום מן היוזמות התעשייתיות שלהם, רכשו כעת בתי כפר ושטחי אדמה גדולים מתוך רצון לבסס את מעמדם בחברה הגבוהה, ועל שטחם נטשו את עקרונות הפקת מרב התועלת הכלכלית שצידדו בהם בדרך כלל לטובת מלאכת הציד – שאף על פי שהייתה משוללת כל תועלת כשלעצמה ותכליתה היחידה הרס וחורבן" (עמ' 213).
זבאלד מערער על העובדה כי האדם נולד לעולם דטרמיניסטי שבו הוא נתון לכוחות הטבע, דווקא על ידי שימש בכוחות הטבע כמטפורה להרס האנושי. הוא מביע את הרגש שלו לעצים שנעקרו ותוך הזווית הרחבה יותר של הספר אנו שומעים את הביקורת שלו על האדם. וכך בצורה מטפורית האסון הטבעי שפקד את חופי אנגליה בדמות וירוסים של עצים והוריקן שעקר את העצים החולים הופך כלי בידי זבאלד על מנת לחשוף את החוליים ההיסטוריים של בני אדם ותשוקותיהם הבלתי ניתנות לריסון.
ההוריקן הלא אפשרי שהגיע לחופי אנגליה מהדהד לרעיון הגעת הגרמנים לחופי אנגליה במלחמת העולם השניה. מה גם שהופעת תצלום של המחבר לצד העץ שנכחד מחזיר את המשמעות האנושית להכחדה האנושית (במבט אל הטבע שכביכול הוקפא בתמונה).
התנועה מיישוב ליישוב על החוף האנגלי
שלושת הציטוטים שנפתחים לפנינו בדף הפנימי כורכים יחדיו את "גן עדן האבוד" של ג'ון מילטון, מכתב של ג'וזף קונרד (מחבר "לב המאפליה") וציטוט מתוך האנציקלופדיה של בּרוקהאוּס לגבי טבעות שבתאי. זבאלד מציע לנו אמלגם בין הזווית התיאולוגית של מאבק בין טוב ורע והדרך בה הם כרוכים ביחד, הביקורת על הקולוניאליזם והדרך בה המדע ממשיג "באובייקטיביות" את מה שזר לו.
בשום רגע בספר לא הולכת לאיבוד ההבנה לגבי האחריות המוסרית של זבאלד כסופר, כלפי העבר הגרמני, אך הוא כותב את המסע בכדי להציע אלטרנטיבה. הוא לא צריך לבקר בגרמניה בכדי לגלות את הזוועות שנעשו תחת המשטר הפאשיסטי. במקום זה הוא ממשיג מחדש את גבולות הזכרון והתרבות שלו כסופר. למשל הוא עוקב אחר הגעת זחלי המשי מסין לבלקן, לצרפת, לאנגליה ולגרמניה.
הוא מסביר כיצד כל אומה השתמשה במשי בכדי להגדיר את עצמה. סין למשל ראתה במשי כחלק מחלוקת העבודה המגדרית שתמקסם אושר: "על פי המסופר בתולדות סין, הוּאנג-טי, קיסר האדמה, שמשל יותר ממאה שנים ולימד את נתיניו לבנות עגלות, אוניות ואבני ריחיים, עודד את רעייתו הראשונה סי-לינג-צ'י להקדיש את עתותיה לתולעי המשי ולערוך ניסויים בשימושיהן אלפיים ושבע מאות שנים לפני הספירה הנוצרית, וכך לסייע בהעצמת אושרו של העם" (עמ' 262).
גרמניה אישרה בייצור המשי את עליונות הגזע הארי: "בניגוד לסרט על דגי ההרינג, שהיה חשוך להחריד, כמעט כאילו התרחש באישון ליל, הצטיין הסרט על ענף המשי בבהירות מסנוורת ממש. גברים ונשים בחלוקי מעבדה לבנים טרחו שם בחדרים שטופי אור וצבועים סיד טרי על מסגרות טוויה לבנות כשלג, על גיליונות נייר לבנים כשלג, על רטיות תחבושת לבנות כשלג, על גלמים לבנים כשלג ועל שקי משלוח מפשתן לבן כשלג. כל הסרט צפן בחובו הבטחה לטוב ולנקי שבעולמות ..." (עמ' 275).
ברומאן "מפגש עם ראמה" מאת ארתור סי. קלארק, צוות אסטראונטים עולה על כוכב הדומה לגליל על מנת לדלות כמה שיותר מידע. אותו גליל עומד להתנגש בכדור הארץ ורק ברגע האחרון הוא משנה את מסלולו. בסוף הספר אנו נשארים עם פחות מידע מזה שהתחלנו לגבי הכוכב והסדר שבו הוא נע. הזרות שפוגשת אותנו הופכת לכלי ניגוח לרעיון הסיבתי שעליו הושתתו הרציונאליות והמדע ובתוכם הונח הסדר החברתי המודרני.
המהלך שעושה זבאלד מורכב יותר מזה של קלארק, שאינו נזקק לסיפור בדיוני כדי להצביע על הבדיון בהמצאות המודרניות ובהתנהגות הלא מוסברת של האדם. הוא מניח את הזרות בתוך המוכר ומתעקש להניח במרכז מסע תיאולוגי ופוליטי. מעניין שדווקא בישראל מפחדים לומר את הדברים הללו בגלוי ועוקרים ממנו בתהליך השיווק והיחצנות את המשמעויות הפוליטיות, התיאולוגיות והגזעיות שלו. בנוסף, לא הבנתי מדוע ציטטות שלמות בספר לא מתורגמות לעברית ונשארות בשפה האנגלית.
וו. ג. זֶבַּאלד, טבעות שבתאי: מסע צליינות אנגלי, מגרמנית: טלי קונס, הוצאת כתר, 279 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
