דג אמיתי: על "פוניו על הצוק ליד הים"
החדש של הייאו מיאזאקי הוא סרט נהדר לילדים ולמבוגרים כאחד, ששוזר אמיתות מרתקות על ילדות, אהבה ועצמאות. יותם שווימר צלל למעמקי האוקיינוס וחזר מאוהב

"פוניו על הצוק ליד הים", סרטו החדש של הבמאי היפני הייאו מיאזאקי, מגולל את סיפורה של הדגה פוניו, אשר בורחת מהבועה בה שומר עליה אביה, מכשף ים שהיה בעברו בן אנוש, אך כעת סולד מהמין האנושי. בעת סערה, נסחפת פוניו לחוף, נאספת על ידי סוסקה בן החמש, מתאהבת בו, ומחליטה להפוך לבת אדם כדי להישאר עם מושא אהבתה. מדובר למעשה במעין וריאציה על הסיפור הקלאסי של הנס כריסטיאן אנדרסן "בת הים הקטנה".
הסרט הנפלא הזה מושתת רובו על מאבקים בלתי פוסקים, המניעים את העלילה הפשוטה, ומצליחים ליצור דרמה אמיתית הפונה לילדים ולמבוגרים כאחד. החדות הוויזואלית והממד הרגשי הרחב שבו מסייעים להפוך אותו לחוויה לכל גיל.
המאבק המובהק בסרט הוא בין כוחות הים לכוחות היבשה. כאשר פוניו נסחפת ליבשה, ובמיוחד עם חזרתה בדמות ילדה, אביה מגייס את כוחות הים בכדי להחזירה הביתה. לעתים נדמה כי הים עתיד לבלוע את האדמה, שאינה מחזירה מאבק. אחד הקטעים היפים והמרשימים בסרט מתאר את גלי הים כדגי ענק, שהגבולות ביניהם מיטשטשים, והם כמו מבקשים להשתלט על העולם היבשתי ולכלותו באמצעות כוחותיהם העצומים. בהמשך, מתחזק המאבק עוד יותר עד שהים מכסה כמעט את כל היבשה, ומאלץ את בני האדם להתמודד עם מציאות חדשה ולא מוכרת. בדומה לפוניו עצמה, התושבים דווקא נהנים מהמצב החדש.
מאבק נוסף מתנהל בהקשר של יחסי הורים וילדים. אביו של סוסקה, שעובד על ספינה, נעדר רבות מהבית, ואמו מגדלת אותו כמעט לבדה. בעוד הים הוא הסיבה העיקרית להיעדר במשפחתו של סוסקה, דווקא היבשה היא זו שאחראית לחסר במשפחתה של פוניו, מאחר והיא למעשה "גונבת" את הדגיגה מהבועה בה היא חיה (מטאפורה שהופכת בסרט לממשית). כך, באמצעות יחסי הים והיבשה, מציג הסרט את היחסים הפנים-משפחתיים.
ההתמקדות בקהל של ילדים מנטרלת מהסרט את הממד השכלתני ואת הדרישה מן הצופים לנימוקים פסיכולוגיים או חברתיים לעלילה. פוניו מתאהבת בסוסקה והוא מוכן לעשות בשבילה הכל, אך מדוע זה כך? לא ברור. גם האהבה אינה ברורה, והחשיבות היא בעצם קיומו של הרגש, ובכך שהגיבורים פועלים במהלך העלילה על פי רחשי לבם.
"פוניו על הצוק ליד הים" הוא סרט נהדר לילדים מגילאי חמש ומעלה. הוא שוזר במהלכו אמיתות מרתקות