שירים עד שם: מבט חוזר וחדש על יונה וולך
החלוקה הנושאית של שירי יונה וולך, שמציע גבריאל מוקד, כמו גם אחרית הדבר המאלפת, מקלים על קריאת שירתה המורכבת
יונה וולך צילום: רובי קסטרו
בשעה שלגבי משוררי שנות ה-50 נותר מוקד מעורפל מבחינה הירארכית בקובעו כי עמיחי, זך ואבידן הם המשוררים הגדולים של מהפכת שירת דור המדינה, אף כי מתוך דברים שכתב ניכרת החיבה שלו לשירת אבידן הנראית ממש כסימביוזה שבין משורר למבקר - הרי שלגבי שנות ה-60 מוקד מאוד פוסקני בקובעו כי המשוררת הבחירה והבכירה היא יונה וולך.
מוקד הוציא את ספריהם הראשונים של יונה וולך ומאיר ויזלטיר ואת הספר השני והשלישי של יאיר הורביץ בהוצאתו "עכשיו". בעוד שהורביץ הוא משורר עם נופי ילדות ואהבה קסומים, פנטסטיים ורגישים בתחילת דרכו וסתיות מיותרת בהמשכה, ומאיר ויזלטיר הוא משורר אינטלקטואלי אך ארצי מאוד שהאפיר וקהה עם השנים, ביונה וולך, יש מן הארץ ומן השמים, מן הלשון הפרוזאית-הדיבורית ומן הלשון המופשטת הפנטסטית והחגיגית, וההתפתחות שלה משירת בטן אל שירה של משוררת בוגרת ומודעת - מרתקת.
ב"דברים ראשונים" קיבץ מוקד את שיריה הראשונים של וולך מתוך ספרה הראשון "דברים", וכן שירים נוספים שהופיעו בכתב העת "עכשיו". מוקד מציע את הקריאה שלו ביונה וולך באמצעות חלוקה נושאית של שיריה הראשונים ואחרית דבר מאלפת בינה.
הספר הזה חשוב כי הוא מספק מפתחות פשוטים לשירתה, בתקופה שבה, לצערי, השירה המורכבת איבדה את רוב קוראיה. נכון הוא שוולך מולחנת וגם נלמדת בבתי הספר. רבים מכירים את שיריה, אך כשאתה מתחיל לשוחח עם אנשים על שירתה, כמעט אין להם מה לומר והם מסתפקים במשפט "אני מרגיש שזה יפה".
מוקד מחלק את שיריה הראשונים של וולך לשלוש חטיבות עיקריות: שירי דמויות אגדתיות שהן בעצם קריאה בשמות לתחושות ותת-תחושות (במפתח שבדי לוטה מסתרקת/ שערותיה קפיצים/ לוקחת כדורים כנגד הרגשות/ שונות של מסתורין/ לובשת שמלת קורים/ ויוצאת לה מה/ שלוטה לא קולטת/ במקום/ האמת היא שיש לך גוף נפלא/ אז למה לך מקטרת מלחמה/ אבל לוטה לקחה כדורים/ ועכשיו היא מבינה רק מילים"), שירי מקומות שהם נופי אגדה קסומים ומצבי רגש ("הו ים, שמים, עטפוני בערפלים/ התמזגו עם אד עיניים שלי,/ שחפים שלכם לבנים ינמיכו/
לשבת מרפרפים ודבקים במוטות/ להיות מפרשים חיים באונייתי...") וכמובן שירים שהמיניות בולטת בהם בזיקה אל הנפש ("אני הבתולה הקדושה/ אני הבתולה הקדושה/ האם אתה שומע אותי/ אינך סובל יותר/ עבר?").
בסוף הספר מוסיף מוקד שער קוריוזי "שירי ידיות", שני שירים שהקדישה לו יונה וולך, שבהם מצויות שורות כמו "מצטיירת לי תמונה של אדם רב כוח/ אבל גם עם הרבה חולשה", או "ישבתי על ברכיך... אז ביקשתי ממך רק את ראש הטוב שבידידיך". אין מה לומר, המשוררת ידעה לתפוס את העורך במחי קולמוס.
דברים ראשונים יונה וולך הוצאות עכשיו וכתב 78 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
