השאלון הספרותי עם ורד מוסנזון
לרגל יציאת ספר השירים שלה "מוטב עכשיו", חולקת איתנו המשוררת ורד מוסנזון רגעים מהילדות לצד אחותה דבורה עומר ומספרת עם איזו דמות ספרותית הייתה רוצה להיפגש
אני לא ממש בטוחה מה היה הספר הראשון. עברו כמה שבועות מאז. אבא שלי, משה מוסנזון, שהיה סופר ועורך בעצמו, היה מקריא לי ספרים פחות או יותר מאז שנולדתי, כולל כאלה שלא ממש מתאימים לילדים, קלאסיקות וכאלה. אני הייתי יושבת ומציירת והוא היה מקריא, שעות.
ורד מוסנזון צילום יח''צ: אלירן אביטל
אני חושבת שאני חייבת לשעות האלה הרבה מאוד. יש יתרון גדול להורות מבוגרת (נולדתי כשהוא היה בן 50) וליכולת הנתינה וההתמקדות. האהבה לספרים הקיפה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי. דבורה (עומר) אחותי הבכירה הוציאה את ספריה הראשונים כשהייתי תינוקת, יגאל (מוסינזון) היה בא לבקר בשבתות עם ספר חדש בכל פעם. יש לזה משמעות, כשגדלים בתוך זה. מקווה שהעברתי את זה הלאה.
והאחרון?
אני קוראת עכשיו ספר שנקרא "Nobody Perfect" על חייו של ביל ברנבך, שהוא הדייר שלי בספר "ארגז הכלים הצהוב". ברנבך נחשב לאחד מגאוני הקריאייטיב ואדם שאחראי למסעות פרסום עוצרי נשימה, גם אחרי 50 שנה. הוא היה יותר מקופירייטר או מנהל קריאייטיב. הוא היה פילוסוף של תקשורת ואמן מילים שהפך את השכנוע לכלי לשינוי, דיבר על התפקיד שלנו כיוצרים ושם דגש על משמעות ואחריות בצורה רחבה יותר. "כולנו, העוסקים בתקשורת המונים, הננו מעצבי החברה..", הוא אמר, וחזר על זה שוב ושוב, שלא אשכח.
זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש איזה קשר רגשי אפשר ליצור עם אדם שמעולם לא פגשתי, ולמרות זאת הוא מלווה אותי באופן צמוד כבר יותר משני עשורים. בספר הזה, שיצא בחודש שעבר בארה"ב, נתקלתי בגוגל מקרי וכשהוא הגיע לידי באדיבות אמזון, בשבוע שעבר, צהוב ומבריק כצפוי, הרגשתי שאני מגיעה בזמן לפגישה חשובה מאוד.
עם איזו דמות ספרותית היית רוצה להיפגש?
עם ביל, כמובן. פשוט מדהימה אותי הגאוניות הזאת שלו. אבל יש עוד רשימה ארוכה: הייתי שמחה לחפש באר במדבר עם הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אקזיפרי; להתעורר אחרי לילה מצועף לבוקר פריזאי מעונן עם מטייה מגיל התבונה של ז'אן פול סארטר; הייתי שמחה לבלות אחר הצהריים, ליד הנחל עם מומינטרול וחבריו, ומשערת שהייתי יכולה ליהנות מאוד משיט בתעלות, על סירה, עם השלושה והכלב של ג'רום קי ג'רום. הייתי שמחה גם ללוות את בת הים הקטנה בלילות בהם היא הייתה עולה על פני המים, להתבונן באהוב ליבה ולפתוח את הארגז של פרננדו פסואה ולהבין יותר מי כתב מה.
הייתי שמחה גם לפגוש את זו שכתבה את הספר הראשון שלי, "דברים שצרכים לעבור" לפני כמעט שלושים שנה, לשבת מולה, לראות אותה, לנסות להגיד לה שגיל 19 עובר וטוב שכך, והכול יהיה בסדר. אפשר להירגע.
מה היה מקור ההשראה לספר?
אני משערת שהחיים. מפגשים, אהבות מכל הסוגים, אובדנים ורכישות, מורים. אנשים שחצו את דרכי והותירו בי סימן. דברים שכנראה ולא הייתי לומדת, בדרך הזאת, אם לא היו מתרחשים.
הנסיך הקטן סנט אקזופרי
באיזה רגע הבנת שהספר אכן קורם עור וגידים?
הספר הזה עומד לפני סיום כבר תקופה ארוכה. רק כשראיתי אותו לפני שבוע וחצי, כרוך, אפרפר ושובה לב, הבנתי שהפעם זה באמת קרה.
עם איזו דמות בספרך את/ה הכי מזדהה?
איתי, ברוב המקרים..
האם היו לך שותפים/יועצים בתהליך הכתיבה?
בר, ילדתי, ערכה את הספר והיו לנו הרבה שיחות, כולל ויכוחים מתלהמים על פסיקים או שבירת שורה. ענבל טל שליוותה את עיצובו בעדינות והקפדה, אחי, החבר שלי, שהיה סבלני וקשוב בלילות בהם הספר הזה ישן איתנו באותה מיטה.
לאורך השנים בהם הספר
הזה הולך ומתגבש, לובש ופושט צורה, היו הרבה אנשים שקראו והגיבו, גם ברשת (בהתחלה ב'במה חדשה', בשנה וחצי האחרונות בקפה דה מארקר). אני אוהבת לשמוע תגובות, מסקרן אותי לאן אנשים לוקחים את הדברים ואיך הדברים משתקפים דרך העיניים שלהם.
למי היית שמח/ה להעניק את הספר עם הקדשה אישית?
לעמוס עוז, המורה המיתולוגי שלי לפילוסופיה וספרות, בתיכון, שכתב לי, כשנתתי לו את "דברים שצרכים לעבור": "חבל, מוקדם מדי"
על מי היית רוצה לכתוב ביוגרפיה?
על אבא שלי, שיש לו סיפור חיים מרתק, מטלטל, עצוב ונוגע. רציתי לספר דרכו את הסיפור של המשפחה, מתחילת המאה בעין גנים ועד למותו, בנען, בסוף שנות השבעים. התחלתי כבר כמה פעמים ובכל פעם נראה לי שעוד לא הגיע הזמן, אבל יש לי הרגשה שזה הולך ומתקרב.
קובץ שיריה הרביעי של ורד מוסנזון, "מוטב עכשיו", רואה אור בימים אלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
