צופן בר-זהר
30 שנה אחרי שפורסם לראשונה, ו-70 שנה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, ספרו של פרופסור מיכאל בר-זהר על פיצוח מערכת ההצפנה הגרמנית רואה אור בהוצאה מחודשת
70 שנה בדיוק חלפו מאז פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 ופרשת גילוי הצופן הגרעיני הסודי בידי אנשי המודיעין הבריטי. המאבק חסר הפשרות מסביב לצופנים ולהצפנה של תשדורות ה"אניגמה" עדיין מסעירה את הרוחות. יתרה מכך: מלחמת הצופנים סוערת בכל המישורים ואף מתעצמת.
סוכנויות הביון הקימו יערות של אנטנות ואוגדות של מפענחי תשדורות ומכשירי האזנה כדי ללמוד את סודות האויב, וישראל הפכה לאחת המובילות בעולם בהאזנות ובפיצוח תשדורות. תוסיפו לזה חברות ענק כלכליות שמעבירות מדי יום אלפי מסרים מוצפנים, והתמונה מתחילה להתגבש. חיפוש באינטרנט מעלה תוצאות על חברה שבונה היום מכשירי "אניגמה" לפי המפרט הגרמני ומוכרת אותם במחיר מופקע לחברות כלכליות כדי לספק להן אמצעי מאובטח לשמירת סודותיהם. מנגד, מופיעים "האקרים" ומומחי מחשבים המקבלים סכומי עתק כדי לפצח את תשדורות החברה היריבה, לפענח את האס-אם-אסים שלה או להאזין לבכיריה.
בימים אלה רואה אור בהוצאה מחודשת ספרו של פרופסור מיכאל בר-זהר - סופר, היסטוריון וח"כ לשעבר - "אניגמה", שראה אור לראשונה לפני 30 שנה ואזל מהחנויות. התאריך להדפסה המחודשת משמעותי: 70 שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. "אניגמה" הוא רומן מתח היסטורי, המבוסס ברובו על סיפור אמיתי, שהיה רב מכר עולמי, תורגם ל-14 שפות והוסרט בהוליווד בהשתתפות השחקנים מרטין שין, דרק ג'ייקובי וסם מיל.
עלילת הספר מתרחשת בפריז, שם מתחולל קרב מוחות בין שליחי גרמניה הנאצית ובריטניה סביב מכונת
על פי בר-זהר, פרשיות הריגול בתקופת מלחמת העולם השנייה לא דומות בשום מובן לפרשיות ריגול היסטוריות אחרות. "הסיפור האמיתי של האניגמה הרבה יותר מדהים מסיפור דמיוני ועולה בתחכומו ובהפתעות המקופלות בו על כל שאר סיפורי הריגול של מלחמת העולם", אומר פרופסור בר-זהר.
"דמייני לעצמך שש שנות מלחמה, כשאחד משני היריבים מחזיק נשק סודי מהמם: היכולת לקרוא את התשדורות הכמוסות ביותר של יריבו. שש שנים שמתחילות במבצע קומנדו ראוי לסרטי ג'יימס בונד, חטיפת משאית המובילה מכשיר אניגמה בידי לוחמים פולנים, שריפת המשאית והריגת החיילים שהובילו אותה, הברחת המכשיר לאנגליה, הקמת צבא של מדענים וחוקרים ומתמטיקאים שישרתו את האניגמה ויפצחו מדי יום את הקודים שלה, הניצחונות בזכות האניגמה והמחיר הנורא שאנגליה שילמה כדי לשמור על הסוד: החלטתו של צ'רצ'יל לא לפנות את העיר קובנטרי ולהסתכן במאות הרוגים, ואכן, היו מאות רבות של הרוגים, כדי לא להסגיר את סודו. ולבסוף ההחלטה לשמור על הסוד הזה עוד 30 שנה לאחר המלחמה כדי שהגרמנים לא יוכלו להגיד 'מה החוכמה? ניצחתם במלחמה כי קראתם את מכתבינו!'".
ואם היית מגיש סיפור כזה למו"ל כרומן דמיוני?
"אני משוכנע שהיו מעיפים אותי מכל המדרגות. האניגמה היא ההוכחה לאמרה השחוקה אך הנכונה כל כך כי המציאות עולה על כל דמיון".
מצד אחד, האיום האיראני. מצד שני, צפון קוריאה. מצד שלישי, מלחמת רוסיה-צ'צ'ניה. מצד רביעי, שפעת החזירים. אוינק, שמח פה, ומעבר לכל - מעלה את התהייה אם יכולה שוב להתרגש עלינו סכנה כמו שהייתה במלחמת העולם השנייה. "מלחמת העולם השנייה פרצה על רקע נתונים מסוימים", אומר בר-זהר. "כל התנאים הללו יכולים להתממש שוב ובחלקם אף מתממשים לעינינו".
לא מעודד במיוחד.
"מאז מלחמת העולם ועד היום לא השתנתה נפש האדם. רק הכלים שבידיו השתנו. חשבנו שנים רבות שהנשק הגרעיני שם קץ לסכנה ששוב ייווצרו התנאים לפרוץ מלחמת עולם, שכן שני היריבים העיקריים - ברית המועצות וארצות הברית - נזהרים מאוד משחרור השד האטומי שהחזיקו בכליהם. לא הבנו אז שהסכנה בנשק אטומי מסתכמת במילה אחת: אחריות. השאלה היא לא כמה מדינות מפתחות נשק אטומי, אלא אם הוא מפותח בידי מדינות אחראיות. אם שווייץ הייתה מפתחת נשק גרעיני, איש לא היה מודאג, אך אם איראן ופקיסטן ועוד חברות קנאיות, מתוסכלות, מטורפות מהרבה בחינות ייפתחו נשק כזה - תהיה לכולנו סיבה לדאוג".
אילו כוחות יכולים כיום להוות איום עלינו ועל המין האנושי בכלל?
"הסכנה העיקרית היא סכנה פנימית - קריסת המערב או העולם החופשי. רומא קרסה בפני הברברים, ואולי המערב קורס בפני פולשים מסוג אחר. אמריקה קורסת מבפנים, בכך שלתוכה זורם בליל עצום ורב של מוסלמים, דרום אמריקאים, אפריקאים ואחרים - כאלה שגם העקרונות החברתיים והמוסריים וגם הידע הטכנולוגי של המערב זרים להם. גם אירופה לא יכולה להילחם בהצפה של מוסלמים, שרובם גם אינם רוצים להיטמע בחברתה ולהפוך לחלק ממנה, אלא להפך - להשתלט עליה. לפני כשנתיים פגשתי שר בממשלת הולנד שאמר לי בחרדה 'בשנת 2010 יהיו בהולנד יותר מסגדים מאשר כנסיות'. זהו האיום הגדול על העולם החופשי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם