בעל החלומות
דמות הגיבור ב"חלומות פרטיים" של רוז טרמיין לא מספיק חזקה בשביל לקדם את העלילה. מזל שדמויות המשנה עושות זאת בשבילו
לאחר שהתאלמן מאשתו, מרינה, והמנסרה בה עבד בעיירה שכוחת-אל במזרח-אירופה, נסגרה מספיק כסף עבור אמו ובתו, עוזב לב את ביתו ונוסע ללונדון במטרה למצוא עבודה כדי לפרנס את אמו ובתו. השם המקורי מעלה שאלות בדבר מקומו האמיתי של הבית, וככל שהעלילה מתקדמת, כך מתרבים סימני השאלה. האם לב ימצא בלונדון את ביתו, או שמא "הדרך הביתה" מרמז דווקא על מסע שיוביל את הגיבור בחזרה לעיירה הקטנה והנכשלת?
לזכותה של טרמיין ייאמר שהיא מצליחה לשמור על המתח הנובע מן השאלות לאורך הרומן. לב עובר מסע רגשי במהלך שהותו בלונדון, המתגלה כאכזרית ומלטפת כאחד. נדמה כי הנדודים ברחבי אירופה לא מזמנים תהפוכות רגשיות רבות כמו תקופת זמן קצרה בלונדון.
אולם, עיר הבירה של אנגליה היא רק הרקע למסע שלו, היא לא משחקת בו תפקיד משמעותי, שכן באותה מידה יכול היה המסע להתרחש בכל עיר אחרת. ללונדון, אם כן, אין קיום עצמאי, בשונה מתושביה.
במהלך ניסיונותיו למצוא עבודה, ובהמשך - להחזיק באחת, מתאהב לב בסופי, שעובדת איתו במסעדה; מתחבר לכריסטי, ממנו הוא שוכר את דירתו הקטנה ונמצא במערכת יחסים לא ברורה עם לידיה, אישה נעימה שפגש באוטובוס בדרך ללונדון, שעקרה אף היא מביתה בניסיון להגשים את חלומותיה.
הדמויות הללו, ודמויות המשנה הנוספות שצצות לפרקים, ארוכים יותר או פחות, מהוות במידה רבה מראה לנפשו של לב.
לא בכדי מוצא עצמו הגיבור במערכות יחסים עם האנשים הללו, שכן הם עונים על צרכים מודעים ובלתי מודעים עבורו. לידיה היא במידה רבה האם הדואגת; סופי היא ההזדמנות לחדש את קשריו הרומנטיים, דבר שמעולם לא חשב שאפשרי ואילו כריסטי, עונה על הצורך לחבר טוב, כמו שהשאיר בעברו. אולם, כולם כאחד מתגלים כבעלי משמעות עד שהגורל טורף את הקלפים ולאט לאט הקשרים מתרופפים.
מונע על ידי הרצון להצליח, אך גם רדוף בידי שדים מהעבר, סיפורו של לב נע על הציר שבין עבר ועתיד, בעוד ההווה מסופר בלקוניות כמעט עובדתית. טרמיין בחרה להתמקד בהתפתחות הרגשית של לב נוכח מערכות היחסים שהיו לו בעבר, ואלו שהוא בונה עם המעבר ללונדון. הקשיים הרבים שנאלצים מהגרי עבודה רבים מהמזרח להתמודד איתם מטופלים בעדינות רבה מדי.
רגעי השבר של לב נובעים לא פעם מהתסכול המלווה את ההתמודדות שלו, אך עיקרם בתחושת הזרות שהוא חש ביחס לסובבים אותו: מהגרי עבודה כמוהו. כך נוצרת תחושה כי המסע של לב הוא מסע פנימי יותר מאשר ניסיון להרוויח כסף. לעתים הדבר
טרמיין היא סופרת ותסריטאית מוערכת באנגליה. "חלומות פרטיים" שואב מן הכתיבה התסריטאית, וייתכן כי המרה למדיום הקולנועי היתה עדיפה. פרקים רבים המתארים את חייו בלונדון לא מצליחים לרתק או לעניין מספיק, ובמידה מסוימת, גורעים מאיכות הספר. מוטב היה אילו הייתה התמקדות באירועים חשובים התורמים לעיצוב הרגשי של לב.
הקריאה בספר מעניינת בעיקר נוכח דמויות המשנה, המעניקות לנו הבנה עמוקה יותר של הגיבור, אך לא די בכך. העלילה מנומנמת מדי ולמרות המסע שעובר, לא מצליח לב להיות גיבור של ממש. לדמותו אין מספיק כוח בכדי "להחזיק" את הספר, וסופו להיעלם עם סיום הקריאה ולא להישאר בתודעתנו.
הדבר מעלה רגשות מנוגדים בנוגע לספר, שכן חרף בעיותיו, הוא מספק מספר רגעים מרגשים למדי. לפיכך, אני סבור כי אין לראות בו מסע של מהגר אחר חלומותיו, כי אם סיפור פרטי של אדם, המרחיק מביתו רק כדי להבין היכן הוא באמת רוצה להיות.
"חלומות פרטיים" מאת רוז טרמיין. מאנגלית: ניצה פלד. הוצאת "סימנים" ו"ידיעות אחרונות", 429 עמ'.
נא להמתין לטעינת התגובות
