השיטפון בדרך
"הסמל האחרון", ספרו החדש של דן בראון ("צופן דה וינצ'י"), שעלילתו מתרחשת בוושינגטון, מכניס את בירת ארה"ב לכוננות
דן בראון צילום: אי-פי
הסיבה: "הסמל האחרון", החלק השלישי בטרילוגייה של דן בראון, המשכם של "מלאכים ושדים" ו"צופן דה וינצ'י". ב"מלאכים", מתרוצץ פרופ' רוברט לנגדון ברומא, מציל את העיר מפיצוץ וחושף סודות דתיים שמזעזעים את הנצרות. ב"צופן", הוא מתרוצץ בפריז ובלונדון, פותר תעלומת מוות וחושף סודות דתיים המזעזעים את הנצרות. שני הספרים שינו את הערים המדוברות והפכו אותן ליעד למתקפת תיירים שהגיעו עם מדריכי טיולים בעקבות הספר.
ב"סמל האחרון", לנגדון יתרוצץ בוושינגטון. מה בדיוק הוא יעשה שם, לא ברור. בחמש השנים שבהן ערך בראון את התחקיר וכתב את הספר, לא דלף דבר מעלילתו. המהדורה הראשונה תצא בחמישה מיליון עותקים, המספר הגדול ביותר בהיסטוריה של "רנדום האוז". רמזים מעטיפת הספר שפורסמה לאחרונה, בשילוב עם הודעות מוצפנות על העטיפה של "צופן דה וינצ'י" ובמקומות אחרים ("האם בנה של אלמנה לא ימצא עזרה?") מעידים על כך שההיסטוריה של הבונים החופשיים תשחק תפקיד מרכזי. והקוראים הפוטנציאליים בהיסטריה.
ה"טודיי שואו" פתחו בבליץ בן שבוע של דן בראון, עם מאט לאואר המשוטט בין מקומות בוושינגטון שאמורים להופיע ברומן. באמזון פרסמו הודעה לקוראים שהאתר שומר על מלאי העותקים שלו 24 שעות בחלל נעול מאחורי שני מנעולים, שדרושים שני אנשים שונים כדי לפתוח אותם. בפייסבוק ובטוויטר מנסים הגולשים לפענח רמזים שקשורים ברומן.
גם הבונים החופשיים מתכוננים. "אני צופה שהתיירות תגאה", אומרת התר קאלוויי, מנהלת התוכניות המיוחדות בבית הבונים החופשיים בצפון מזרח רחוב 16, שאליו מגיעים עשרת אלפים מבקרים בשנה. "ייתכן שנצטרך לבלות את 25 השנים הקרובות בתגובות לסיפור של בראון", אומר מרק טאברט, מנהל האוספים במוזיאון הלאומי של הבונים על ג' ורג' וושינגטון. "זה מה שמפחיד אותי". אתם חושבים שהוא מגזים? חכו שתשמעו את סיפורי האירופים המקבילים לו בתפקיד, שעדיין טובעים בשיטפון דן בראון.
תעשייה נלווית
וישנה גם התעשיה הנלווית ל"סמל האבוד": הסרטים התיעודיים, האתרים ברשת והספרים שנכתבו כדי לנתח את משמעות הרומן שעדיין לא יצא. "האם ייתכן שהוא הולך בכיוון של שיבוט בני אדם?", תוהה דן בורסטין, שערך את הספר "סודות בנה של האלמנה" ב-2005.
בדצמבר הוא עתיד להוציא ספר בשם "סודות הסמל האבוד". "האם הבונים החופשיים ידעו משהו על שיבוט? וכעת אנחנו שומעים שדן בראון מתעניין ברוזקרויציאנים, אגודה סודית של מיסטיקנים שפעלה בימי הביניים באירופה", מסביר בורסטין, "אז מה זה אומר? חלק מהתיאוריות טוענות שלרוזקרויציאנים היה חלק מהצלב. אולי, אם היו כתמי דם על חלקים מהצלב, אפשר לשבט את ישו?".
בראון אולי מוכר הכי הרבה ספרים - "דה וינצ'י" לבדו מכר 81 מיליון עותקים - אבל אין ספק שמבחינה ספרותית, הוא פשוט גרוע. למרות זאת, יש משהו חיוני בפרוזה המגוחכת הזאת. ספריו מכילים את כל מה שמעורר את המוח: קצב מסחרר, אינפורמציה מפתיעה באריזות
קטנות, קונספירציות מאיימות ותפניות בעלילה בנוסח סקובי-דו.
ההסתגרות הידועה של הסופר רק מוסיפה למסתורין. בעקבות כל ראיון שהוא מסרב לו, ורמז מסתורי שהצוות שלו מפרסם בטוויטר, הדמות שלו נעשית יותר ויותר דומה לדמויות בספריו. בכל מקרה, ההישג הגדול ביותר שלו הוא כנראה ההשפעה העצומה של ספריו על הערים בהן הם מתרחשים: רק תשאלו את קולין גלין? פרסי, מנהל הקרן של כנסיית רוסלין, הכנסייה הסקוטית הכפרית המופיעה בספר "צופן דה וינצ'י" שלגנדון האמין שבה נמצא הגביע הקדוש.
לדבריו, "לפני הספר היו מגיעים אלינו 40 אלף מבקרים בשנה, היום מגיעים 175 אלף. הכנסייה התקינה חדרי שירותים זמניים והוסיפה חברי צוות כדי לעמוד בביקוש.
או רובין גריפית-ג'ונס, ראש כנסיית טמפל בלונדון, שמופיעה להרף עין ב"דה וינצ'י". גריפית-ג'ונס התחיל במתן הרצאות שבועיות כדי לשבור את המיתוסים של "צופן", ובסופו של דבר כתב ספר על הנושא.
אתה חושש מהספר החדש?
"אני מעט חושש שאם הספר יתמקד בבונים החופשיים, יהיה אזכור של מסדר הטמפלרים. מה שיכול להיות בעייתי, כי אנחנו הוקמנו על ידי מסדר הטמפלרים. הכל יתחיל מחדש".
אנשי וושינגטון הם הבאים בתור. חברות תיור כבר שוקלות סיור בעקבות סמלים סודיים, שירות המידע של הבונים החופשיים במרילנד מקים אתר אינטרנט מיוחד שיאפשר לבדוק את העובדות בספר החדש. "אנחנו במקום של אי-ודאות", אומר ס. ברנט מוריס, עורך המגזין של הלשכה הסקוטית של הבונים החופשיים. "זה יכול להיות טוב, זה יכול להיות רע. החלטנו לנשום עמוק, להירגע ולראות מה יקרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
