נתנו בראש: יוני רכטר נאמן לדרישה שלו מעצמו
1979: אופטימי ביחס למוזיקה הישראלית /// 2009: פסימי, וזה באנדרסטייטמנט. האמנים הגדולים חוזרים לראיונות עבר
זו הייתה יצירה ללא חשש, עמוקה ומורכבת, שסירבה ליישר קו עם המקובל. היו לו, ליוני רכטר, ידי זהב. גם ליגת העל של המוזיקה העברית זיהתה את הכישרון ועמדה בתור: אריק איינשטיין, גידי גוב, יהודית רביץ, נורית גלרון. הוא משך אותם קדימה, אתגר אותם בסגנונות לא צפויים. עם לחן בלתי נשכח ("עטור מצחך") ותקליט ילדים ("הכבש ה-16") חסר תקדים בהרמוניותו ובמורכבותו, הקים רכטר עם אבנר קנר הרכב אוונגרדי בשם "14 אוקטבות".
ב-1979 הוא הוציא את תקליט הסולו הראשון שלו "התכוונות", לצדו טובי הנגנים: אהרון קמינסקי, מאיר ישראל, שלמה יידוב, מיקי שביב, שם טוב לוי ועוד. התקשורת תלתה בו תקוות וחשבה שהוא יוביל את המהפכה של המוזיקה המורכבת. הוורסטיליות שלו עוררה התפעלות. הוא כתב מוזיקה ללהקת המחול ענבל, ליצירה "אגדה בחולות" ולסרטים ("לא לשידור" של יעוד לבנון).
"יוני הוא מוזיקאי רציני המחבר מוזיקה מקורית ומעבד עיבודים למנגינות שלו ושל אחרים", נכתב ב"מעריב" במסגרת כתבה שכותרתה "צעירי תשל"ט", שם סומן לצד שלמה בר, דוד שיץ וארז ביטון, כהבטחות הבאות. "כל מי שנכח במופע שלו התרשם במיוחד מאיכות המוזיקה שלו".
גם רכטר הבין שאין שני לאיכות. הוא היה נרגש, והאמין שזה הכיוון החדש ששוטף את ישראל. עשור של מוזיקה איכותית ומורכבת, שתנהל דיאלוג עם רוחות בינלאומיות. אבל לצד גלי האופטימיות הסתמנה גם בעיה: מחסור באנשים שידחפו אותו קדימה.
"ישנה אנרגיה עצומה בארץ", אמר. "יש מוזיקאים ומלחינים שאין להם במה להתבייש. החיסרון הוא בהשראה מתמדת, באנשים שמפרים אותך וגורמים לך להיפתח ומושכים אותך גבוה. יש בתוכנו אנרגיות וחשוב לנצלן לדברים הנכונים ולא להתפזר. התפזרות גורמת בסופו של דבר לאיבוד הכיוון האמיתי. אני מעז למשוך אותם גבוה, תוך אמונה שיש בהם את כל הנתונים להעניק לנו מטובם ולא להסתפק בהישגיהם עד כה".
רכטר עמד במשימה שהציב, עולם המוזיקה לא ממש. "אני עומד מאחורי כל מילה שלי", הוא אומר 30 שנה אחרי. "מה שהרגשתי אז, אני מרגיש גם היום. נשארתי נאמן לדרישה שלי מעצמי. הייתי אז די בשוליים במובן המוזיקלי. התייחסתי להיבט של מוזיקה אמנותית ואיכותית שהיא לא בתחום הקלאסי, כמו ג'אז, פרוגרסיב, פיוז'ן, אוונגרד".
היית אופטימי מאוד בנוגע לשוק המוזיקה.
"דברים השתנו מאוד, הרמה ירדה מאז. אז השוליים היו יצירתיים, היום השוליים מתרכזים בדברים פחות מוזיקליים, למשל פאנק, מוזיקת מועדונים. אין ביטוי למוזיקה איכותית שהיא לא מיינסטרים. לצד האינטלקטואלי של המוזיקה הקלה אין ביטוי. יש לנו המון מוזיקאי ג'אז מחוננים, אבל הם נסעו לארה"ב. מוזיקאים מהדור שלי כותבים יותר לתיאטרון וכמעט לא מופיעים".
אתה לא נשמע אופטימי.
"אני לא חושב שהדברים ישתפרו, להפך. תרבות הרייטינג השתלטה. אין היום תוכנית מוזיקה בטלוויזיה מלבד 'כוכב נולד'. לז'אנרים כמו אוונגרד אין ביטוי במרחב. הקהל לא מחונך למוזיקה טובה. הוא חונך לערוץ 2, לזבל וזה מה שהוא רוצה.
רכטר מסרב ליישר קו. "אני מרגיש טוב עם עצמי וממשיך להתפתח", הוא אומר. "יצרתי את 'איתמר פוגש ארנב' עם הפילהרמונית. יוני שלפני 30 שנה שאף לעשות יצירה כזו, והנה עכשיו זה קורה. זה הקרב שלי".
בריאיון טענת שאתה זקוק לאחרים כדי לשאוב אנרגיה.
"פעם אנשים ניגנו ביחד, היום לכל אחד יש אולפן ביתי. זה גרם להסתגרות. אנשים עובדים לבד בבית. לכן אני המדרבן של עצמי. מוזיקה זה לא דבר שנגמר, האהבה רק גדלה. אני כל השנים לומד. עכשיו אני לומד פסנתר אצל מישהו. אין לזה סוף. זו דרך חיים. אם אתה כן עם מה שאתה עושה, המוזיקה מחזירה, מאפשרת לך להתחדש. אני ממליץ על המקצוע הזה".
נא להמתין לטעינת התגובות
