נתנו בראש: הגששים בטירונות
1976: "גבעת חלפון" מוכתר כ"סרט חנטריש" /// 2009: גברי בנאי: "המבקרים שקטלו אותו אוכלים סומבררו". האמנים הגדולים חוזרים לריאיונות עבר
ללב היו אבחנות מרחיקות לכת על השפה: "אף אחת מ-70 לשונות של הגויים לא תצלח למיצוי מלוא הע?סיס הדק מן הדק, המדשן אוזנינו בביטוי 'טיל קרקע חומוס'; זר לא יבין נתיב הייסורים של 'המכונית המגויסת'; לא ישתאה לפלאי הקפטריה בטבריה...".
גם האמצעים הטכניים החדשניים בהם צולם הסרט לא נותרו בלי התייחסות: "קסם שלושת המופלאים שלנו לא פג גם בעשותם בלהטיהם על מסך הצלולואיד, בטכניקולור וצבעים טבעיים, ביצירה הטרייה שנפלטה זה עתה מבית היוצר של הבמאי אסי דיין; המבוססת על תסריט מאת א' דיין ונפתלי אלטר והיא מה שקורין בעברית צחה - סרט חנטריש".
הגשש החיוור ישראל פוליאקוב
פוטו קב
לא בלי פולי
33 השנים שנקפו מאז השאירו את רישומן בכל אחד ואחד מנדבכי מלאכת החנטריש: "גבעת חלפון" זכה למקום של כבוד בפנתיאון סרטי הקאלט הישראליים; פעוטות מדקלמים בעל-פה סצנות שלמות מהסרט, חיילים מכינים קפה בדיוק על פי ההנחיות שנתן ויקטור חסון לשובה המצרי עטאללה; שיר הנושא הפך להמנון; הסרט הפך לפק"ל בזמן שירות מילואים; ועל אף הכרזת הבמאי שהוא נאלץ לדחות את צילומי סרט ההמשך ל"אחרית הימים", הציפייה הכללית לצאתו של סרט כזה טרם התפוגגה.
וקיים גם הצד המלבב פחות, זה שהחיים מביאים בלי שאף אחד ביקש מהם: ישראל פולי פוליאקוב הלך לעולמו והשאיר זיכרונות מתוקים מהנוכל שובה הלב סרג'יו קונסטנצה; אסי דיין בא ויוצא מאשפוזים ומסתבך
והולך; מנחם זילברמן, הלוא הוא וסרמן, ירד מהארץ ועובד כנהג; ומשה איש כסית (יוסיפון הטבח) נאסף אל אבותיו כשהוא בן 40 בלבד.
"אלאונורה לב כתבה שכל מיני מבקרי קולנוע פלצניים יכתבו שזה סרט רדוד, וזה מה שהיה באמת, כשהסרט יצא היו כל מיני מבקרים שהיום אוכלים סומבררו", אומר היום גברי בנאי. "הדבר היחיד שאני יכול להגיד על הסרט הזה זה שפשוט היה כיף לעשות אותו, ומרגישים את זה בתוצאה. היום, בשום פנים ואופן, אי אפשר לעשות סרט בתנאים שאנחנו עשינו, לאסוף קבוצה כזו של שחקנים בתנאים של טירונות. צילמנו בקיץ במשך שלושה שבועות בפנימיית ניצנים ליד אשקלון, ישנו שם, אכלנו שם, הייתה אווירה נהדרת והצחקנו אחד את השני".
הסרט הפך למצרך חובה בכל שירות מילואים.
"ממש בהתחלה, בשנים הראשונות, חבר'ה היו אומרים לי שכשהם הולכים למילואים הם רואים אותו ארבע פעמים ביום. גם היום, כשיש די-וי-די ומאה תחנות טלוויזיה, אם תחליפי ערוצים, תמצאי באחד מהם את הסרט הזה. אפשר לכתוב מהיום עד מחר ביקורת, אבל זה לא יעזור. אני שמח שעשיתי את הדבר הזה".
הגששים עברו תהליך אבולוציוני. מהומור עממי הם שודרגו למעמד הומור מתוחכם.
"אנשים עושים עבודות דוקטורט על המערכונים של הגשש, ובודקים האם יש שפה גששית. אנחנו טוענים שאין, כי אנחנו לא יושבים וממציאים שפה. אני חושב שיש כמה אנשים במדינה הזאת שהתברכו באוזן מיוחדת, הם קשובים וזה נאגר אצלם: דן בן אמוץ, יוסי בנאי, נסים אלוני, שייקה אופיר, ועם כל הצניעות - גם אנחנו. אם אני הולך למוסך ואומרים לי 'יש פה אחד, אליקו, איפשהו, חבל שהוא איננו. עושה אותך, אתה רואה ראי', זה אומר הכול".
ומה יהיה עם "גבעת חלפון" ההמשך?
"קראתי את התקציר שלו שהיה מצחיק מאוד מאוד. קרה מה שקרה, פולי איננו, והיו מי שניסו להגיד שאולי נעשה עם מישהו אחר. מבחינתנו זה ממש לא בא בחשבון".
נא להמתין לטעינת התגובות
