נתנו בראש: חיים חפר ממשיך בחייו

1997: מודיע על כוונתו להתאבד /// 2009: מנתק ליובל אברמוביץ' בפרצוף. האמנים הגדולים חוזרים לראיונות עבר

יובל אברמוביץ' | 19/9/2009 16:04

"חיים חפר מבקש להודיע: בעוד שנתיים וחצי אני מתאבד". זאת הייתה הכותרת הדרמטית של ראש השנה ב-1997. חיים חפר, חתן פרס ישראל ומגדולי היוצרים שלנו, אז בן 72 וחצי, חשף בכתבה נוגעת ללב איך איבד את הטעם לחיות ואיך הוא מתכנן את מותו ביד עצמו בעוד כשנתיים וחצי.

"טעם החיים הולך ונעלם לי. לפני איזה זמן הייתי בפורטוגל עם חברים. אני נורא אוהב לובסטר. פירות ים. הזמנתי וזה לא עשה לי כלום. הולך ונגמר לי הטעם של דברים שהייתי ממש נהנה מהם", ניסה להמחיש חפר את מצבו הנפשי.

"קצת נגמר לי. אותו דבר נשים, תערוכות, הצגות תיאטרון. פעם כשהייתי הולך להצגה, תמיד ידעתי שמות של שחקנים. אנשים שאני מכיר. הרבה מהם מתו. אבדה לי ההנאה... לא הייתי רוצה להגיע לרגע שבו אקבל איזה התקף, ויהיה צורך לדחוף אותי בעגלה. זה הניוון הכי גדול של בן אדם. ניוון החיים. אני מוותר. אני לא רוצה להיות כמו דן בן אמוץ. ראיתי אותו בגסיסתו. הוא שכב על המיטה, גופו היה חצי משותק, הוא בקושי דיבר, ולא היה לו חמצן. מי רוצה למות ככה?".

חפר אף חשף בכתבה את הדרך שבה הוא חושב לסיים את חייו. "לקפוץ מהחלון אני לא רוצה, מפני שאני יכול לפגוע במישהו. חשבתי: יש לי כל מיני כדורי שינה, לשקוע בזה".

חיים חפר קובי קלמנוביץ

הן אפשר?

חיים חפר, כידוע,

עדיין עמנו.

שלום, מר חפר.
"שלום".

אני מדבר מעיתון "מעריב". אנחנו חוזרים למרואיינים שהתראיינו בערבי חג לדרוש בשלומם.
שתיקה.

מה היית רוצה לאחל לעצמך לשנה החדשה?
שתיקה.

אתה זוכר את אותו ריאיון, משנת 1997?
שתיקה .

מר חפר, אתה איתי?
ניתוק.