מלבנון לאיראן בדרך הירח: ביקורת על ספרו החדש של רון לשם
בשליש הראשון של "מגילת זכויות הירח" מצליח רון לשם לסחוף את הקורא בתיאורים אמינים שמעידים על מחקר מעמיק. אבל דווקא כשהאהבה בין הגיבורים מגיעה לכדי מימוש, המסר הופך להיות ברור וגלוי מדי. זהירות, ביקורת עם ספוילר
מגילת זכויות הירח. עטיפת הספר
בשליש הראשון של הספר מצליח לשם לסחוף את הקורא בתיאור מפורט ואמין של חייהם של קאמי וסובביו באיראן של עכשיו כמעט, זו שלפני הבחירות האחרונות. הקורא חווה עם קאמי את ידידותו מילדוּת עם אמיר טימורי, את המפגש עם דודתו זהרה ועם הדיירים המוזרים והחינניים שלה בבית הדירות בטהרן, ובעיקר את התאהבותו החושנית, המלווה בפחד מפני הפרת האיסורים השונים וגם בפחד הרגיל והאוניברסאלי מפני דחייה, בנהגת המירוצים המרדנית, היפהפייה והגדולה מהחיים, נילופר ח'אלידיאן. יחד עם קאמי מתרגשים כשנילופר חושפת את שערותיה לעיניו ולליטופיו, וכשהיא מראה לו את עיר הבילויים המחתרתית של הצעירים, שהשלטון מעלים ממנה עין.
עוד לפני שקאמי מצהיר כי הספר האהוב עליו הוא "כל החיים לפניו", קולו של המספר והרעננות של רומן התבגרות המתרחש על רקע מציאות לא פשוטה מזכירים מאוד את ספרו של אמיל אז'אר. אך לשם ניסה בספר זה לחדש גם בצורה, ושילב בו גם תמלילים של צ'אטים ברשת – קאמי מביא לבית דודתו מחשב נייד והאינטרנט משפיע מאוד על חייהם של בני הבית – וגם סינופסיס של סרט (בדוי) בכיכובה של הדודה זהרה.
חיוני, עם תאריך תפוגה
תעוזתו של לשם - המתבטאת הן בניסיונות הצורניים והן בבחירה לכתוב על מציאות אחרת ובלתי נגישה, כתיבה המתבססת בבירור על מחקר מקיף מאוד – ראויה להערכה רבה. אך בערך עם תום השליש הראשון של הספר מאבד העולם שהוא יצר מאמינותו.
מהרגע שמתממשת אהבתם של קאמי ונילופר והשניים נעשים זוג, מתפוגגת החיוניות ולפתע הכוונה שמאחורי הכתיבה נעשית ברורה וגלויה מדי. מרגישים מתי לשם מנסה להעביר מסר – הנה, גם אנחנו חיים במדינה שעושה עוולות, גם אנחנו טומנים את הראש בחול ובורחים לאינטרנט, גם אנחנו מתלבטים אם להתקומם או לא, גם אצלנו יש קיצונים דתיים ושוביניזם גברי – ומתי הוא דוחה תפניות בעלילה כדי שיופיעו בזמן הנוח מבחינה נרטיבית, אך ללא הצדקה של ממש.
כמו כן, בתמלילי הצ'אטים של קאמי באינטרנט, לשם
קורץ אל הקורא הישראלי מעל לראש הדמות, ובעיניי, ההומור שבדבר אינו מצדיק את שבירת האשליה. כך למשל כשקאמי משוחח עם שתי פולניות שעושות פורנו באינטרנט עד שמתגלה שהן לא פולניות מקרקוב, אלא פולניות מגבעתיים.
כל אלה גרמו לי להתנתק מהסיפור עד כדי כך, שכאשר התרחשו בו תפניות טראגיות – שהן אמינוֹת מבחינת מציאות החיים באיראן, אך בסיפור הופיעו יש מאין ולא נראו משכנעות – נותרתי אדישה.
ולכן, למרות כישרונו הניכר של לשם, התחקיר המקיף והניסיונות החדשניים בצורה, נדמה לי שהניסיון לא צלח. באחרית הדבר לשם מספר על התחקיר שערך, על ההיכרות שלו עם איראנים דרך האינטרנט ועל המחשבות והרגשות שהתעוררו בו, ושם דבריו מרתקים הרבה יותר. ייתכן שאחרי ככלות הכול, זה הסיפור שהוא היה צריך לספר.
מגילת זכויות הירח. רון לשם. כנרת זמורה ביתן. 350 עמודים.
נא להמתין לטעינת התגובות
