עפיפון קרוע
חאלד חוסייני אולי הפך לשם מוכר בעולם בזכות "רודף העפיפונים", אבל בעיר הולדתו, קאבול איש לא מזהה אותו. הספר והסרט שנעשה על פיו אסורים שם. "אני מרגיש כמו תייר בארצי שלי", הוא אומר בביקור טעון
וידאו: רודף העפיפונים, ע"פ ספרו של חוסייני
רובם פליטים בפעם השנייה בחייהם, אפגנים ששבו אחרי שנים של כיבוש רוסי ומלחמת אזרחים רק כדי לגלות שכפריהם נפלו קורבן פעם נוספת - הפעם למלחמה בין הטליבאן, מיליציות מקומיות וכוחות זרים. ופעם נוספת הם נאלצו לנטוש את גידוליהם ואת עדריהם וברחו לעיר הבירה המרוששת, שלא יכלה להציע להם קרקע לעיבוד או מקום עבודה.
הוא האזין בקשב למשפחות שגרות באוהלים, בבקתות ובבתי ספר נטושים, ושמע מהן את אותו הפחד-לא מפני האויב הזר, אלא מפני הידרדרות מהירה לאלימות קשה בין הקבוצות האתניות השונות במדינה המוסלמית הגדולה.
האורח, הסופר חאלד חוסייני, לא היה יכול לספר לפליטים שהוא מבין בדיוק על מה הם מדברים. הוא לא היה יכול לספר להם שהוא כתב ספר בשם "רודף העפיפונים" על היריבויות ההיסטוריות בין הקבוצות השונות באפגניסטן, וספג גינויים קשים על השמצת מולדתו. הוא לא היה יכול לספר להם שהסרט המבוסס על הספר נאסר להקרנה על-ידי הממשלה בשנה שעברה, בטענה שמדובר בחומר רגיש מדי לקהל הצופים האפגני, משום שהוא קרוב מדי למציאות.
חוסייני, תושב קליפורניה ומחבר רב המכר, תפקד כאן כשגריר רצון טוב מטעם נציבות הפליטים של האו"ם. המשימה שלו הייתה לעורר מודעות במערב למצוקת האפגנים. אבל דווקא בגלל הפרופיל הגבוה שלו, אנשי האו"ם שאירחו את חוסייני חששו שהוא עלול להפוך למטרה נוחה, והחליטו לשמור על אלמוניותו. נוסף על כך, נאסר עליו לצאת מאזור קאבול, לא ערכו לו קבלות פנים, ואפילו התקשורת האפגנית לא ידעה על הגעתו.
חוסייני התייחס למשימה במלוא הרצינות. "לא באתי לכאן כסופר מהמערב, באתי לשמוע סיפורים של אנשים שקולם לא נשמע, ולוודא שלא שוכחים אותם בסיפור הגדול של אפגניסטן - הסמים, הבחירות והמלחמה", אמר חוסייני, 44, במהלך הפסקה במתחם מקומי של האו"ם.
במהלך הסיור שלו פה הדיכאון עוטף אותו, הסיפורים מייאשים אותו. בבקתת בוץ אחת פליט מובטל אומר שהלוואי שהיה יכול לחזור עם משפחתו לפקיסטן, אבל האלימות שם הכריעה אותו. "אנחנו כלואים בין שתי שריפות", הוא אומר בייאוש. בסמטה מאובקת גבר מבוגר מספר לחוסייני שאחרי שכוחות נאט"ו עזבו, לא היתה לו ברירה אלא להצטייד ברובה ולחזור להילחם. במחנה אוהלים מנהיג מקומי אומר שהמשפחות לא יצליחו לשרוד את החורף. "הוא אמר לי,'אם לא תעזור לנו ונמות, הדם שלנו יהיה על הידיים שלך'", מספר חוסייני בעצב.
נדמה שחוסייני עדיין לא השלים לגמרי עם זהותו האפגנית. הוא חי במדינות זרות מאז היה בן 11, ומודה שחי "חיים קסומים" ביקום אחר. אבל הוא ממשיך לחזור לפה, ממשיך לנסות להתחבר לשורשים. יש לו פה מעט חברים, והוא משווה את עצמו לדמות ב"רודף העפיפונים" שאומרת, "אני מרגיש כמו תייר בארצי שלי".
הוא לא שש לדבר על "רודף העפיפונים" או על הסערה שעורר בעקבות העיסוק בנושאים רגישים ובעקבות סצנות, כגון זו שבה קבוצה של צעירים פשטונים אונסים ילד מקבוצה אתנית אחרת בסמטה. "הספר שלי התפרסם לפני שש שנים, וכבר טחנתי מאז את הנושא עד זרא", אמר חוסייני בלאות. "אני חובש עכשיו כובע שונה, שאני מקווה שיהיה רב-משמעות. אני כאן כדי להעביר מסר לאנשים שקוראים אותי בחוץ לארץ ושאולי יהיו מוכנים לעזור. אני לא כאן כדי להטיף לאפגנים, ואם הם חושבים שאני עובד או"ם אלמוני, זה בסדר מבחינתי".
כשהדי-וי-די של "רודף העפיפונים" הגיע לשווקים מעטים כאן, הזעם שטף את הרחובות, והילדים-השחקנים שהשתתפו בו נאלצו לעזוב את עירם מחשש לחייהם. "המטרה של הספר הייתה בדיוק לדבר על הדברים שאנשים לא רוצים לדבר עליהם", אומר חוסייני. "אני מקווה שאפגניסטן היום היא חברה פתוחה, שבה אוכל ללכת ברחובות ולדבר בלי חשש. אני מקווה שהיום הזה יגיע פעם".
חאלד חוסייני
יחצ
נא להמתין לטעינת התגובות
