מדור חדש: הקופרזן
מה אפשר ללמוד מספר מתח שעל הכריכה שלו מופיעה המלצה של הרלן קובן? מה הסיכוי שלו לזכות בפרס ספיר, ומי יגלם את הדמות הראשית בעיבוד הקולנועי? nrg מעריב מציג: מדור חדש לביקורת ספרות: הקופרזן. והשבוע: חפצים חדים, ספר הביכורים של ג'יליאן פלין
קמיל פריקר, כתבת של יומון צהוב בשיקגו ובעלת עבר פסיכיאטרי, נשלחת לסקר פרשת רצח של ילדות צעירות בווינד גאפ, עיירת הולדתה הנידחת אותה עזבה לפני 12 שנה. במהלך השליחות העיתונאית נאלצת פריקר להתעמת עם עברה, הכולל, בין היתר, טרגדיה משפחתית בדמות אחות שמתה בילדותה, אחות למחצה בת 13 עם גינונים של דיווה בת 30, ואמא עשירה המתגוררת באחוזה ויקטוריאנית, שבין שתיית אמרטו סאוור אחד לשני מנצלת את הזמן כדי להזכיר לפריקר עד כמה היא לא אוהבת אותה.
אם השדים מהעבר לא מספיקים, אז בהווה מתחברת פריקר לבלש ריצ'רד ויליס, שמתנהג כמו מי שקרא רומן בלשי אחד יותר מדי, וגם – ניחשתם נכון – עם החשוד המרכזי, הנער ג'ון קין, שהוא במקרה גם אחיה הגדול של אחת מהקורבנות. כדי להימנע מספוילרים נגיד רק שפריקר נאלצת לקחת על עצמה את תפקיד הבלש בפועל, עד לסוף המפתיע (או הצפוי – אתם תחליטו).
על הכריכה:
כמו רוב הכותרים של הוצאת "עם עובד", גם כאן מדובר בספר קומפקטי שנכנס לכל תיק ומוכן לשליפה במהלך היום. שם הספר מופיע במרכז הכריכה האדומה-שחורה. מתחתיו ניצב תער כסוף ונוצץ ובתוכו הכיתוב: "ספר מתח מאת ג'יליאן פלין".
על הכריכה האחורית מופיעות שתי המלצות: האחת קצרה, של הרלן קובן, שכותב: "שנון, מסוגנן ומשכנע. מנצח אמיתי". האחרת נלהבת וארוכה יותר, של סטיבן קינג, שמכריז: "אם אומר שזה ספר ביכורים אדיר, זו תהיה לשון המעטה. לא קראתי סאגה משפחתית מצמררת כזאת לפחות שלושים שנה". עוד נחזור אל ההמלצה הזו.
פסקה מייצגת:
"ואת קמיל פריקר, ילידת וינד גאפ שהצליחה בגדול בעיר הגדולה."
"כן, זאת בדיוק אני."
הוא חייך את החיוך צחור השיניים המלחיץ שלו, והעביר יד בשערו. לא היתה לו טבעת נישואים. תהיתי מתי התחלתי לשים לב לדברים כאלה.
מדד היומרה, או: סיכויי הזכייה בספיר
למרות החפצים הכסופים והנוצצים שמופיעים על הכריכה (מישהו אמר רם אורן?), למרות ההמלצה של הרלן קובן (מישהו אמר "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה"?) ולמרות סיפור העלילה הבסיסי, עליו שמענו כבר אינספור פעמים, כל מי שיקרא את רומן המתח הזה לא יוכל שלא לחוש שג'יליאן פלין שאפה לכתוב ספר "איכותי" עם דמויות עגולות, שמונעות – וזה אולי העיקר מבחינתה – על ידי מניעים פסיכולוגיים עמוקים.
מבלי לגלות פרטים שיקלקלו למי שעדיין לא קרא, נציין רק שמה שמוגדר בתור העבר הפסיכיאטרי של הגיבורה הראשית מתברר כהרגל שסיגלה לעצמה בהיותה צעירה – לחתוך את עצמה.
"אני חותכת את עצמי, אתם מבינים", מעידה על עצמה פריקר. "וגם גוזרת, פורסת, חורטת, דוקרת. אני מקרה מיוחד מאוד. יש לי מטרה. העור שלי, אתם מבינים, צורח. הוא מכוסה במילים – בישול, חתול, חתלתול – כאילו תלמיד
אין ספק, פלין מעמידה במרכז הרומן – שכתוב בגוף ראשון – דמות יוצאת דופן של אנטי-גיבורה קיצונית ולא יציבה. אמנם, היא עוטפת אותה באפיונים מוכרים עד כדי קלישאתיים מז'נאר הבלש הדפוק והמוזנח ששותה וויסקי נקי בסוף – ולפעמים גם באמצע – יום העבודה, אך בסופו של דבר היא הצליחה ליצור דמות מקורית שלאורך העלילה מתכתבת עם המילים שעל גופה כדי להעביר את תחושותיה.
דוגמא למתח שבין הקלישאה למקורי ניתן לראות בפסקה הבאה: "כוס מים מלאה קרח ובקבוק שלם של בורבון שנגנב מהמטבח האחורי, ומשם למעלה לחדרי, לשתות. המשקה השפיע עלי מהר, כנראה משום שכך שתית אותו. האוזניים שלי בערו, והעור שלי הפסיק את ההבהוב שלו. חשבתי על המילה ההיא שיש לי על העורף. להיעלם. להיעלם והכל יהיה שלם, חשבתי במעגלים. להיעלם והכל ייבלם".
על המסך הגדול:
בהוליווד יודעים שתפקיד של גיבורה מיוסרת שחותכת את עצמה תמיד יכול לדגדג את האוסקר. במקרה הזה וינונה ריידר בהחלט תוכל לשחזר את ימי "נערה בהפרעה", ולהיכנס לנעליה של קמיל פריקר. מועמדות נוספות הן שאנון דוהרטי, פחות או יותר בתפקיד עצמה פלוס חתכים, וקורטני קוקס -בשדרוג של דמות הכתבת שגילמה בסדרת סרטי "צעקה".
ההיסטוריה תזכור:
"חפצים חדים" ייזכר כספר הביכורים – כולל מחלות הילדות – של ג'יליאן פלין שבינתיים כבר כתבה רומן נוסף שטרם תורגם לעברית. התחושה היא שכתיבתה תלך ותהפוך למלוטשת וייחודית יותר עם הכותרים הבאים, כך שיש למה לצפות. כמו כן, שם הספר יוזכר בנאום האוסקר שתישא וינונה ריידר שתאמר: "כבר כשקראתי את הספר 'חפצים חדים' ידעתי שקמיל פרקר היא הדמות שתשנה את חיי".
למה כן:
כי העיסוק האינטליגנטי בפסיכולוגיה ובעומק של הדמויות לא בא על חשבון עלילה מותחת. כי התיאורים של וינד גאפ "זאת אחת העיירות הדפוקות האלה, שפשוט מועדות לאומללות: תאונת אוטובוס או סופת טורנדו" ונוכחותה החזקה לאורך כל הסיפור יוצרים תפאורה קודרת שכמו משמשת דמות נוספת שתורמת לעומק ולייחוד של הסיפור וחוץ מזה, סטיבן קינג המליץ.
למה לא:
כי סטיבן קינג המליץ. כי לא פעם, הדיאלוגים נשמעים מאולצים וכי בהתחלה, באמצע ובסוף של הסיפור יש הרגשה שמשהו בעלילה קצת לא אמין.
בשורה התחתונה:
מומלץ לחובבי ז'אנר המתח, קצת פחות למי שמחפש ספרות יפה שמחופשת לרומן בלשי.
חפצים חדים. ג'יליאן פלין. עם עובד, 329 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
