להיות יום חמישי או לא להיות: ביקורת על "האיש שהיה יום חמישי"
הכישרון הבולט ביותר של צ'סטרטון, כפי שעולה מ"האיש שהיה יום חמישי," הוא היכולת להחשיב באותה מידה גם את הדברים שאינם, אבל היו יכולים להיות
תפאורת הספר ממוקמת בלונדון הערפילית של תחילת המאה הקודמת. גבריאל סיים, הגיבור, הוא משורר ו"בן תמותה עדין למראה," המוציא את לחמו כבלש בשירות הסקוטלנד יארד. בפתח הספר הוא חודר במסווה ל"מועצה הכללית של האנרכיזם באירופה," שחבריה מכונים על פי ימות השבוע, "יום ראשון," "יום שני," וכיו"ב. על פי מצעה האידאולוגי של המועצה יש להפיץ כאוס ואנרכיה בעולמנו המסודר מדי, יען כי "כללים ונוסחאות חיבלו באושרה של האנושות." אלוהים, לצורך העניין, הוא "העיקרון ההרסני בתבל."
מעין חידה א-לה שרלוק הולמס. מתוך הסרט
מה שמתחיל פשוט לכאורה, עם אבחנה ברורה בין נציגי החוק והסדר לאנרכיסטים תאבי טרור, יוצא מהר מאוד משליטת הנוכחים, כשכבר אחרי כמה עמודים מבין הקורא שהוא בעצם לא מבין שום דבר. מה שמפחיד עוד יותר הוא הידיעה שאין גם מישהו אחר שמבין מי נגד מי, כולל סיים עצמו שתוהה "האם הוא עוטה מסכה? האם כולם לובשים מסכות? האם כולם ממשיים? האם קיים משהו מעבר למראית עין."?
המסר הוא המסר
הסופר גילברט קית' צ'סטרטון (1874-1936) למי שלא מכיר, נולד חי ומת באנגליה, כשבין לבין הספיק להיות אחד היוצרים הפוריים של המאה הקודמת: סופר, מבקר, מסאי, משורר, מחזאי, עיתונאי ומאייר, שחיבר קרוב ל-80 ספרים, 200 סיפורים קצרים, 4,000 טורים עיתונאיים וכמה מחזות. עיקר פרסומו בא מעלילותיו של האב בראון: כומר קתולי נמוך קומה הפותר פשעים ותעלומות בסייעתא דשמייא, כשבין לבין הוא תוהה על טבעו המוזר של האדם.
התכונה הבולטת של צ'סטרטון, לפחות בספר הנוכחי, היא מה שכינה פעם רוברט מוסיל "חוש האפשרות:" הכושר לחשוב דברים שגם הם יכלו להיות, ולא להחשיב את המצוי יותר ממה שאינו מצוי. אצל צ'סטרטון הכול יכול לקרות, ובדרך כזאת או אחרת הוא תמיד קורה: פיל משוגע שטס ברחובות העיר, כדור פורח שמגיע משום מקום, ומחיקתו של כל גבול בינלאומי
בין מציאות לחלום. שאלות כמו למה פיל, או מה הוא רוצה, לא מעניינות את צ'סטרטון. מה שחשוב הוא המסר, שחירות הרצון האנושי היא רק אשליה, תעתוע והונאה עצמית, העוזרים לאדם להשלים עם הידיעה המצערת, כי גורלו הוא כלי משחק בידיים נעלמות.
בסוף מבינים שמה שצ'סטרטון בעצם רצה הוא לשקם את הרומן ההרוס שלנו עם אלוהים, בעידן שביקש "לחסל את האל."! כמי שחזר בעצמו אל חיק האמונה הקתולית, הוא טען גם כי "עיוותיו של האינטלקט המדעי מעוררים חשש עמוק יותר לגורל האנושות מאשר ההתפרצויות הטבעיות והנסלחות, אף כי המופרזות, של הרצון האנושי." אז נכון שאפשר לומר שצ'סטרטון הוא סתם שמרן חשוך ועוכר קדמה. מצד שני, כוכבנו היה לבטח מקום הרבה יותר בטוח ללא בינה מלאכותית, כבשים משובטות ומאיצי חלקיקים, שצ'סטרטון לא העז לחלום עליהם גם בסיוטיו.
האיש שהיה יום חמישי. גילברט קית' צ'סטרטון, מאנגלית: משה דור. בבל, 239 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
