מקרוב, מקרוב מדי: ביקורת על "שואה ממרחק תבוא"
"שואה ממרחק תבוא" משרטט באופן מרתק את המרחק שבין יהודי ארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם השנייה לבין מחנות הריכוז הנאציים
חלוצים בקיבוץ ניר עם. צילום: לע''מ
רוב הטקסטים בקובץ מאמרים זה הם מלאכת מחשבת של השפה העברית, דבר נדיר בפני עצמו, מלבד זה שהם מפליגים ונועזים, כל אחד בתחומו. לא יכולתי להניח את הספר, החל מן המאמר הפותח של דן מירון על עמדתו של אורי צבי גרינברג, דרך המאמר של דן לאור על עגנון, המאמר הנועז של חנן חבר על אלתרמן, המאמר המצמרר של העורכת על יצחק גרינבוים (יושב ראש "ועד ההצלה המאוחד" של הסוכנות היהודית), ועד הסוף.
חיכיתי בקוצר רוח לשמוע את דבריו של עוד משורר, מדינאי או חוקר על השאלה המהותית של הקיום הישראלי: הקשר לשואה. לעומת הדברים המובאים בספר זה, מעשים כגון מצעד החיים עם התיכוניסטים המשתכרים, טיסות מטוסי חיל האוויר מעל אושוויץ וראש ממשלת ישראל המנפנף בתוכנית מחנה אושוויץ מול העצרת הכללית של האו"ם - נראים נלעגים לגמרי. אציין במיוחד את מאמרו של חנן חבר על אלתרמן והקריאה הנועזת שלו את "שירי מכות מצרים". פרופ' חבר אומר לנו כי השורות הבלתי נשכחות: "כי צדיק בדינו השלח/ אך תמיד בעוברו שותת/ הוא משאיר כטעם המלח/ את דמעת החפים מחטא", מתייחסות גם לגרמנים החפים מפשע, שייהרגו כנקמה קולוסלית בעם שהיה מסוגל לתכנן שואה, שהפכה לאחרונה לנושא של קומדיה קולנועית.
מרתק מאמרם של ליאת שטייר-לבני ויעקב שביט על יונתן רטוש, הכולל ניתוח מעמיק של תנועת הכנענים שייסד רטוש, כולל נספח של הפנייה שלו אל תומכיו, שאותם הוא מזהיר מפני "המהגרים" היהודים מאירופה שיבואו להשחית את "הנוער העברי". היהדות עלולה להדביק ב"צרעת" את הנוער העברי. רטוש קורא "נבקיע את הערפל היהודי המאפיל, ועולם העברים של ימי קדם ייתן בנו את מלוא כוחו". לעומת זאת, מאכזב המאמר הכוללני של טוביה פרילינג על דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, שנתפס כמקור הבוז כלפי קורבנות השואה וניצוליה. ניתן היה לעמוד באופן נרחב יותר על עמדתו של בן?גוריון, ש"אטם עצמו בפני המתרחש באירופה והתנכר רגשית לגילוייה של השואה".
מלבד אלה שהוזכרו, מופיעים בספר: אניטה שפירא במאמר מרתק על ברל כצנלסון; יוסף גורני על אליעזר שטיינמן; שלום רצבי על בובר; שושנה ברי על אב"א אחימאיר; יחיעם ויץ על בגין; לואיז פישר במאמר מצוין על משה שרת; ברוך כנרי על יצחק טבנקין; אלי שאלתיאל על משה סנה; ועוד.
פרופ' פורת היטיבה בבחירת המומחים שאצלם הזמינה מאמרים כדי כך, שנקודת הסימון המצטיירת מזעזעת: המרחק בין ישראל כיום ובין ישראל ההיא, המתלבטת באשר לתגובה על השואה, הוא כמרחק שבין אותה ישראל ומחנות הריכוז הנאציים. ואנחנו כבר יודעים מה בא ממרחק.
שואה ממרחק תבוא-אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאצים ולשואה, 1933-1944 עורכת: דינה פורת. יד בן-צבי, 552 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
