סינגולר: מירי מסיקה מפתיעה ושווה להכיר את רות נודלמן
בעזרתם של יהל וגיא מ-The Voice מצליחה מירי מסיקה להפתיע לטובה, שרונה נסטוביץ' מתנסה בפופ מתקתק, רות נודלמן היא יוצרת מוכשרת שאנחנו רוצים לשמוע ממנה עוד, ענבל גרשקוביץ' קיטשית ורותם אור היא יוצרת האינדי הכי מעניינת כרגע בסביבה. הסינגלים של השבוע
מירי מסיקה, ''אישה חרסינה''
>> עשו לייק לעמוד הפייסבוק של nrg תרבות
בעצם, יתכן שמסיקה עצמה היא לא ממש הסיפור כאן. ביצועיה נאים, אך מתרחקים, כתמיד, מחריגות משמעותיות מהשטאנצים המוכרים שלה. יתכן שזמרת אחרת, בעלת אישיות ווקאלית מורכבת יותר (דניאלה ספקטור, רוני אלטר, מעיין הירשביין, אפילו איה כורם) הייתה מוציאה מהשיר הזה לא פחות, אם לא הרבה יותר. מכל מקום, מסיקה עצמה פחות רלוונטית
לענייננו. מה שכן רלוונטי הוא גילוי יכולתם המרשימה של יהל דורון וגיא מנטש - כן, הצמד החביב והמגניב מהנבחרת של אביב גפן ב-The Voice - בהלחנת שירים. עושה רושם שהם בכלל לא רעים בזה. האמת? אם השניים ימשיכו לעבוד עם מירי מסיקה, ייתכן שיום אחד, כנגד כל הסיכויים, עוד יהיה אפשר ממש לאהוב אותה.
שרונה נסטוביץ', ''בין כה וכה''
"בין כה וכה" מזכיר יותר את סיינט אטיין מאשר את הדברים שילדים שומעים היום במסיבות כיתה - ככל הנראה, עקב חוסר הסינכרון החינני של נחמה עם התקופה. איכשהו, דווקא העובדה שהשיר רחוק מלהיות עדכני וקוּלי מסייעת לו להמריא. הסיבה העיקרית לכך היא שמדובר בלהיט: הקצב טוב, הטקסט חמוד, הפזמון סוחף והמבנה פשוט וקליט. חוץ מזה, גם אי אפשר להתכחש לכך שהלבוש הפופי הולם את נסטוביץ' לפחות כמו זה האפל והמהורהר של מטרופולין. בכלל, העובדה שנסטוביץ' הצליחה לקחת את נחמה למקום מרוחק שכזה, המשרה אווירה של סתיו אירופי, היא הישג לא מבוטל בפני עצמו - הן לה הן לו. יש בכך משום הוכחה לקיומו של אסנס מוזיקלי אמיתי בקרבה. כשמצרפים לכך את אופיים המגוון של המוזיקאים האחרים שהיא בחרה לעבוד איתם באלבום הזה - ביניהם כישרונות לא קשורים בעליל, כמו יוני בלוך ופילוני - אפשר בהחלט להתחיל לפתח ציפיות לקראת מה שעוד צפוי מכיוונה. המדור מהמר שהיא תפתיע. המדור אוהב הפתעות. המדור סקרן.
המדור סקרן. שרונה נסטוביץ'
עטיפת הסינגל
רות נודלמן, ''חקוק בבשר''
"חקוק בבשר", השיר הכי טוב שנודלמן המוכשרת שחררה עד כה, משלים את החסר, סוגר את הפינה, לא משאיר מקום לספק בנוגע לאמיתות הכאבים, הפחדים, החרדות, האובססיות והתשוקות שהיא מנסחת במילותיה ובלחניה. להבדיל מהשניים הקודמים, השיר הזה מספיק חזק, חד וברור (גם, אגב, ברמת ההפקה המוזיקלית, של נעמן שדמי) כדי להסיר כל חשד מכך שנודלמן משתייכת למחנה הסינגר-סונגרייטריות התל אביביות שמתמחות בזיוף רגשות, ולהאמין לכך שמה שהיא שרה עליו (ככל הנראה, פרידה כואבת) באמת חקוק בבשרה. קולה מקסים. לגמרי. גבוה אך לא צלול, דקיק אך לא צורם, מדויק אך אנושי, מיטיב לשקף תחושות, מיטלטל ברכות על ערוצי קלידים, גיטרה, כינור, צ'לו, בס ותופים שמנגנים בלדת קאנטרי איטית, מעושנת, חצי-מיואשת מהחיים. במילה אחת: עוד.
עוד מזה בבקשה. רות נודלמן
צילום: יוסי ירום
ענבל גרשקוביץ', ''מלאך ואחות''
זה נראה למישהו כמו אלטרנטיב? ענבל גרשקוביץ'
עטיפת הסינגל
רותם אור, Covers
השיר הזה, למען האמת, קצת פחות טוב. גם הוא קר ומנוכר כקודמו, וגם בו אפשר להתמוגג מן המתיקות האירוטית משהו שבלחישותיה של אור, אבל הלחן פחות מעניין, המתח שהעיבוד מנסה לייצר הופך די מהר לסטטי, ובכלל, נדמה כי הקפדתה היתרה על אסתטיקה של ניקיון, חו"ל וחורף באה כאן קצת על חשבון הרגש והתוכן. זה עדיין בערך פי 1,200 יותר טוב ממה שרוב זמרות-יוצרות האינדי בארץ הוציאו לאחרונה תחת ידיהן הרדומות, אבל בהתחשב בקריטריונים שהציב הסינגל הקודם - וגם, בלי קשר לזה, בעובדה שלמרבה הצער היא לא עושה את מה שהיא עושה בעברית - אפשר להרגיש סוג של אכזבה. נו, מה לעשות, אין ברירה: כדי להצליח לחיות בעולם הזה צריך לדעת להתמודד עם אכזבות. תהיו חזקים.
סינגל פחות טוב מקודמו, ועדיין יותר טוב מכל יוצרות האינדי האחרות בארץ. רותם אור
עטיפת הסינגל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם