סינגולר: הרוק העברי צריך עוד יוצרות כמו נינט
אנחנו יודעים שנורא כיף לכם לרדת על נינט, אבל הסינגל החדש שלה מוכיח שהיא שולטת, יהודית רביץ מצוינת בזכות הזיופים הקטנים, אלישע בנאי ו-40 השודדים הם רוקרים מגלומנים ואתניקס היא עדיין הלהקה הכי קוּלית בארץ. הסינגלים של השבוע
יהודית רביץ, ''באתי בידיים ריקות''
הקטנים, שלא השתנו בהרבה מאז הסבנטיז, משרתים את הנרטיב באופן מושלם.
אין צורך באוזן רגישה לשמיניות טונים כדי להבחין באחת הסיבות האפשריות לכך שרביץ, על אף כבודה ומעמדה, עדיין יכולה לחשוב שהיא באה "בידיים ריקות". זה לא אומר, כמובן, שהידיים של יהודית רביץ - כלומר, יכולותיה הווקאליות - באמת ריקות. להפך. זיופיה מתוקים, כובשים וחיוניים עד מאוד לעלילה. ספק אם השיר הזה, לדוגמה - הסינגל הראשון מתוך אלבום חדש, ה-12 שלה, שצפוי לצאת בקרוב - היה שיר כה יפה גם בלעדיהם.
זיופים מתוקים וכובשים. יהודית רביץ
צילום: רונן ללנה
אלישע בנאי ו-40 השודדים, ''הכל נשרף''
ולא, אלישע ושוד', שירה מתחכמת ועשירה במנייריזם מעצבן, הפקה ניינטיזית (של שחר אבן צור), משפטים חסרי השראה שמנוסחים ברישול ולחן מונוטוני ומשעמם זה לא יש חדש וטוב. זה אין ישן ורע. גם "סן דייגו", אגב, הסינגל הראשון, לא הביא עמו איזו בשורה מעניינת או חדשה, אבל שם הלחן לפחות היה נחמד, אפילו נחמד פלוס, והקשר שבין המשפט הפותח ("אחד אמר הלילה מוזר") לזה שפותח את "הכוכבים דולקים על אש קטנה" (שסומן כאן עוד בזמנו) שעשע ועורר פרץ של נוסטלגיה מהולה בתקווה. עכשיו, אחרי ש"הכל נשרף" - כולל הנוסטלגיה והתקווה - לא נותר גם מאלישע בנאי ו-40 שודדיו שום דבר פרט לפוזה מגלומנית, בלתי מוצדקת ברובה, של רוקרים מתלהבים. חבל.
שירה מתחכמת ועשירה במנייריזם והפקה ניינטיזית. אלישע בנאי ו-40 השודדים
צילום: אורית פניני
אתניקס, ''כי החיים כל כך יפים''
בהתחשב בשיר הלא רע הזה - בו אתניקס הופכים פתאום לסוג של היפים, מדברים על לוסי בשמי היהלומים ועוטפים את זה בלחן ובעיבוד סמי-פסיכדליים עם אלמנטים מזרחיים וסינתי אופייני של קליסקי - נראה שהוא ממשיך להיות קוּל, הכי קוּל, גם עכשיו. לעומתו, כל מי שעד היום בחר להתעלם מהברקות פופ היסטריות כמו "קטורנה מסאלה", "ציפור מדבר", "שיר ישן" ו"היא לא תשוב" (אם לציין כמה מבין עשרות) ופתאום, לנוכח השיר הזה, אומר, או כותב, שאתניקס נהיו להקה טובה, הוא אדם לא קוּלי בהחלט. מצד שני, תמיד יכול להיות שהוא ניחן בתכונות חיוביות אחרות - למשל, יכולת להיות חבר טוב בעת צרה. מה לעשות, לא כולם קוּלים, ככה זה בחיים.
הלהקה הישראלית הטובה ביותר בכל הזמנים. אתניקס
יח''צ
נינט טייב, What are You People
התוצאה, בסך הכל, טובה: הנוירוטיות וחוסר האונים של נינט עדיין מעניינים ואותנטיים למדי, האנגלית נשמעת נכונה יותר לסגנון כתיבתה, ונראה שגם גווני קולה התחדדו, הסתעפו, ספגו בלוז, סול, רוק ורול. גם העובדה שהלחן בשיר הזה מוצלח אינה בגדר בשורה מרעישה: נינט התגלתה כמלחינה מוכשרת לא פחות מאשר כותבת (ואולי גם זמרת) עוד אז, ב"קומוניקטיבי", הטוב והלא קומוניקטיבי. נכון, קצת חבל שכל זה לא קורה שוב בעברית - שפה שבהחלט זקוקה להרבה יותר רוקריות בועטות שכמותה, מאשר אנגלית - אבל חוץ מזה, אין מה לומר, נינט שולטת. באמת. בלי שגיאות כתיב ומלא סימני קריאה בסוף.
מלחינה מוכשרת לא פחות מאשר כותבת. נינט
צילום: רותם וחניש
עידן יניב, ''איך אוכל לשמח אותך''
אפשר בהחלט להניח שברגע האמת, כשיהיה עליו לשמח בחורה שצריכה שישמחו אותה, הוא יעמוד גם במשימה הזאת בהצלחה. דרכי פעולה רבות ומגוונות עומדות לרשותו, לצורך העניין: הוא יכול לקנות לה פרחים, לומר לה שהיא רזתה, להקפיץ מולה כדור על הראש, לדגדג אותה או לעשות לה חיקוי של שמעון פרס, לדוגמה. במילים אחרות, גם אם הבלדה המשעממת הזאת, על קיטשיותה הלטינית, תגרום לה במקרה להירדם במקום להיות שמחה, לא קרה כלום. למחרת בבוקר, כשתקום, עידן יניב יקנה לה גלידה, והכל, בע"ה, יהיה בסדר.
בלדה משעממת. עידן יניב
צילום: נועם יוסף
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם