תפסה אותה במילה
"ייתכן שכמה טיפות מהספר של שרה שפירו נכנסו לספרי אבל לא במודע". כך הודתה הסופרת המצליחה נעמי רגן על דוכן העדים, בתביעת הגניבה הספרותית שממשיכה להסעיר את עולם הספרות
שפירו טוענת באמצעות עו"ד גלעד קורינאלדי, כי רגן לכאורה "העתיקה" משפטים מספרה "לגדול עם ילדיי: יומנה של אם יהודייה", ושיבצה אותם בספרה "סוטה" - שפורסם בארה"ב ותורגם לעברית בשם "ואל אישך תשוקתך".
במאבק המשפטי שמסעיר את עולם הספרות ומתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים, מספרת שפירו כי העבירה בזמנו עותק מספרה אל רגן, וזו נפגשה עמה אחר כך לשיחה בביתה. לדבריה, כמה שנים מאוחר יותר היא הופתעה לגלות קטעים מיצירתה בתוך ספרה של רגן. כאשר התלוננה נמסר לה מהוצאת הספרים של רגן כי אין תוקף לתלונתה, והעניין אינו חורג מגבולות השימוש ההוגן.
לדבריה של שפירו, מששמעה שסופרת נוספת, מיכל טל, הגישה אף היא תביעה דומה נגד רגן, פנתה גם היא לבית משפט. רגן מצדה ביקשה לדחות את התביעה, הכחישה כל קשר בין הספרים, וטענה באמצעות עו"ד תמיר גליק כי לא היה כל פסול בכתיבתה. "התביעה משוללת יסוד והיא המצאה פרועה, דמיונית וזדונית", טענה וגם האשימה חוגים המקנאים בהצלחתה.
בימים אלה עלתה רגן לדוכן העדים בפני השופט יוסף שפירא, ונחקרה על ידי בא כוחה של שפירו, עו"ד קורינאלדי, מומחה לזכויות יוצרים. השניים ניהלו דיאלוג נוקב, והסופרת המפורסמת גילתה לא אחת קוצר רוח, והטיחה בלהט בפרקליט: "אתה מסלף".
תחילה תיארה רגן בדימוי מעניין את תהליך הכתיבה שלה. "כל סופר", אמרה , "הוא ספוג. כל מה שהוא קורא, שומע, כל שיחה באוטובוס, כל אחד שנפגש איתו, הוא קולט את כל הדברים האלה בתוך הספוג. הוא שם את הכל בתוך הבאר, וכשבן האדם מתחיל לכתוב, הוא שם את המצקת של הדמיון שלו בתוך הבאר, ומוצא דברים שמתאימים לספר".
לאור דברים אלה טען עו"ד קורינאלדי: "את מסכימה שייתכן שהדימיון המסוים בין היצירה שלך והיצירה של שפירו נובע מכך שקראת את יומנה בסמוך למועד שבו כתבת את ספרך?". לכך השיבה הסופרת בחיוב, וסיפרה כי קראה אותו ב-1990.
הפרקליט ציטט מתצהירה לבית המשפט, שבו היא אומרת כי במהלך כתיבת הספר "סוטה" לא מן הנמנע ש"מבלי משים, הדים מרוחקים של קטעים מסוימים שקראתי ביומנה של התובעת נחקקו בתת התודעה שלי, ובעקיפין מבלי משים היוו עבורי השראה לצורך אותם קטעים".
"אני עורך דין ולא פסיכולוג", הוא פנה אליה, "אבל מהם אותם הדים מרוחקים שנחקקו בתת המודע שלך?". רגן הגיבה בלהט: "לפני שאפתח את הפה אני רוצה להגיד משהו. כל דבר שקשור למה שכתוב בתוך הספר שלי, כל הטענות שלכם הם אחוז אחד מהספר שלי... אם יש פרומילים זעירים שאני, בתוך הבאר, כשקראתי את הספר שלה סמוך מאוד לזמן שבו כתבתי את ספרי, דברים זעירים מאוד... אני מודה שכאשר שמתי את המצקת לתוך הבאר, כמה טיפות קטנטנות של מה שקראתי בספר של שפירו אולי נכנסו לתוך הספר שלי".
עו"ד
אבל עו"ד קורינאלדי לא הרפה: "אני רוצה ללמוד", הוא אמר לסופרת, "על התהליך של הבאר או של הבישול... אני מחזיק בידי את ספרך 'סוטה' וקורא מעמ' 348 משפט המופיע בספרה של שפירו בעמ' 341. מה ההסבר שלך?". רגן טענה כי המשפט נוגע לתיאור חיים דתיים של משפחה, אבל השופט שפירא הקשה עליה: "לא ענית על השאלה". העדה הנרגזת הטיחה: "זה פתגם שאני יכולה להראות לכם בהרבה ספרים. זה מה שאמריקאים אומרים בדרך כלל לזרים...".
השופט הקשה בשנית: "אבל מה ההסבר שלך שהמשפט מופיע באותן מילים בדיוק?". רגן: "ההסבר שלי הוא שקראתי את הספר של שפירו, וייתכן שהייתה בראשי השיחה, מכיוון שזה שונה לגמרי בספר שלי...". עו"ד קורינאלדי לא הסתפק בכך ושאל: "את מודה שלגבי 190 שורות בספרך את הכנסת את היד לבאר?". רגן הגיבה: "זו פשוט הטעיה". המשפט עדיין ממשיך להתנהל, וברור כי זהו עדיין לא סוף הסיפור.
נא להמתין לטעינת התגובות
