שיר לשבת: קצה מדרכה
אדם קם מחלום ומגלה שעברו ימים רבים בלי שאלוהים היה לצדו, ועדיין הכל המשיך כרגיל. עם צאת ספר שיריו השני, "חוט מושך מן הלשון", אלמוג בֶּהַר משחזר מה עוררה בו כתובת הגראפיטי "אלוהים הוא אתאיסט"
סוֹפִי בְּבוקר פשוט,
כְשהַאלוהים יקִיץ מִשנתוֹ,
וְיוֹדֶה בְכךְ שֶכבר מִזמן הוא אִיבד את אמוּנתוֹ.
וְיַשכים וְיִכתוב עַל קירות ערים בְגְרַאפִיטִי אדום:
"אלוהים הוא אתאִיסט".
וְאחרֵי כמה שבועות אקיץ גם אני מֵחלום
וְאבִין שֶכמה ימים כבר חלפוּ בחיי
בלִי אלוהים.
כמה ימִים כבר חלפו בְּחיינו
בלִי אלוהים.
וְסִדרם שֶל הדברִים לא יוּפרַע.
הַמאוֹר הַקטן וְהַגדול, הַכוכבים וְהַמזלות,
כוּלם ימשִיכוּ בִתנועתם
וְהַחיוךְ לא יגווע בְלב מִי
שֶנולד בלִי אמוּנָה.
וְרק אני אלטף בְמַדְקרוֹת אֶת לִבִי
מנסֶה אִם יֵש שִינוּי בַּכאב.
בְּקפִיצוֹת מעלָה אבדוֹק
שֶלא חַל שינוי בְהכרח הַנפילה.
וּבְהִתְרסקותי מטָה אל שוּלֵי מדרכָה
לְצד רגליי אנשִים
אוודא שֶלא חַל שינוי בְוודאות הַמִיתָה.
וְשם בקצה הַמדרכָה
יהיֶה פחד פנַי הַמִתרוקנים
כקְצֶה תְהוֹם עוֹלָם
בִפְנֵי הַאֵל הַמִתְרוֹקְנִים.
קְצֶה תְהוֹם שָנִים.
איך נולד השיר?
"כתבתי את השיר בשנתי הראשונה, או השניה, בירושלים, כשגרתי במעונות הר הצופים, ומי יודע, אולי ריבוי כתובות הגראפיטי ברחובות ירושלים וריבוי האלוהים הובילו אותי.
אלמוג בֶּהַר.
"אלוהים מתעורר כדי לכתוב 'על קירות ערים בגראפיטי אדום' את המשפט שממנו נולד השיר. בשיר קודם, ב'צמאון בארות', שנולד ממשפטו המפורסם של גרשום שלום: 'אלוקים לא יוותר אילם בַּשפה שבה השביעו אותו אלפי פעמים לשוב ולחזור אל חיינו', הייתי אני זה שריסס משפט זה כגראפיטי על קירות: 'באותו לילה כתבתי על קירות הספרייה מבפנים / מילים
של פרופסור זקן לקבלה", וקירות הספרייה והספרים השיבו לי בגראפיטי משלהם. אבל הפעם ראיתי את האלוהים כותב על הקירות, בצבע עז.
"הרגע הזה הוביל לַמחשבה (או להבנה) המפחידה: 'כמה ימים כבר חלפוּ בחיי / בלִי אלוהים. / כמה ימִים כבר חלפו בְּחיינו / בלִי אלוהים'. מה שמפחיד בהבנה זאת במיוחד בעיניי הוא שהיא באה בדיעבד – ה'כבר' כאן הוא תִמצות הפחד בעבורי. אדם מתעורר לגלות כי כבר זמן רב העולם שונה, והוא ישן ורק עתה הקיץ ושם לבו לכך. השינה והיקיצה, של אלוהים ואדם, כרגעי מפגש ביניהם, מלווים אותי בשירים רבים.
"'קצה המדרכה' היה גם שמו המקורי של הספר. התחושה הזאת, של קיום במבחן, בספק, בין חיים ומוות, בין אלוה לאדם, 'שם בקצה המדרכה', ליוותה הרבה מן השירים. ברגע האחרון החלטתי לשנות את שם הספר ל'חוט מושך מן הלשון', ואז הרשתי לעצמי לפתוח את הספר בשיר 'קצה מדרכה'".
נא להמתין לטעינת התגובות
