הקופרזן: ביקורת על "יומנו של חנון - הקש האחרון"
הכרך השלישי בסדרת "יומנו של חנון" הוא שילוב מוצלח בין קומיקס לפרוזה, שהפך בקלות ללהיט של מתבגרים. הסופר נותן קרדיט לאינטיליגנציה של הקוראים הצעירים ואומר להם בגובה העיניים: גיל ההתבגרות הוא אמנם גיהנום, אבל זו רק הכנה לקרקס האמיתי של החיים. מדור הקופרזן חוזר לילדות
הכרך השלישי בסדרה המתארת את חייו של גרג הפלי, תלמיד כיתה ז' בארצות הברית, שכותב ומאייר יומן המתאר את עולמו. הספר עצמו בנוי ממש כמו יומן, עם אותיות שכתובות בפונט כתב יד על גבי שורות של מחברת, בין ציורים פשוטים, אך מדויקים, שמתארים בחן ובהומור את האירועים.
והפעם: הפלי, החנון עם המודעות העצמית, מחליט לכבוד ערב השנה החדשה לעשות רשימה של "החלטות". הבעיה היא שזה לא פשוט עבורו לחשוב איך להשתפר, מכיוון שהוא "אחד האנשים הכי טובים שאני מכיר", כלשונו. כפתרון, הוא מחליט לעזור לאנשים אחרים להשתפר, כמו למשל להגיד לאמו ללעוס את הצ'יפס שלה יותר בשקט, או לתפוס את אביו אוכל בראוניז למרות הדיאטה עליה הכריז.
הפלי הוא ילד סנדוויץ' בין אחיו הבכור רודריק לאחיו הקטן מני. חברו הטוב ביותר הוא ראולי התמים (שלא לומר אידיוט). הוא מעיד על עצמו שהוא חי בשביל הנמנומים שאחרי בית הספר. "אפשר להגיד שממש הפכתי למומחה לשינה. אם אני עייף, אני יכול לישון כמעט בכל מצב. האדם היחיד שאני מכיר שיותר טוב ממני בשינה הוא אחי רודריק".
בין נמנום אחד לשני הוא מנסה, לשווא, להזיז את השלט של הטלוויזיה בעזרת כוח המחשבה ואף למצוא אהבת אמת. "הולי היא הילדה הרביעית הכי יפה בכיתה, אבל לשלוש הראשונות יש חבר. אז הרבה בנים כמוני עושים הכל כדי למצוא חן בעיניה".
חייו מיטלטלים כאשר דודו צ'רלי קונה לו שק כביסה כמתנה לחג המולד. כעת הפלי העצלן צריך להתחיל לעשות לעצמו כביסה, מה שמוביל לשלל אירועים בלתי צפויים, שעלולים להביא בסופו של דבר לשליחתו לפנימייה צבאית.
"בהתחלה חשבתי שזאת בדיחה, אבל אז הבנתי שדוד צ'רלי התכוון ברצינות. אז הייתי צריך להסביר לו שאני לא בדיוק מתעסק עם הכביסה שלי. אמרתי לו שאני פשוט משאיר את הכביסה המלוכלכת שלי על הרצפה, ואז אמא אוספת אותה ולוקחת אותה לחדר כביסה. ואחרי כמה ימים הכל חוזר אלי מקופל ומסודר יפה בערמות".
על הכריכה:
כמו בשני הספרים הקודמים בסדרה, הכריכה של "יומנו של חנון – הקש האחרון" - המעוצבת כמחברת ספירלה שעליה "מודבק" דף מקומט עם ציור של הפלי - תואמת את רוח הספר. את הצד האחורי מקשטות שלל המלצות של מבקרים ישראלים, כשהסופרלטיב הבולט שבהם שייך לליהיא לפיד שקובעת כי הספר "גאוני". לא פחות.
פסקה מייצגת:
"המבחנים לכדורגל היו היום בערב. המאמנים סידרו את כל הילדים בשורות ל"בדיקת מיומנות", שבה מכדררים כדור בין קונוסים וכל מיני דברים כאלה. השתדלתי כמה שיכולתי, אבל דירגו אותי בקבוצת 'טרום-אלפא מינוס', שזה בטח צופן של המבוגרים שאומר 'אתה חתיכת אפס'".
(הפלי מתחיל קריירה אגדית על הדשא)
מדד היומרה, או: סיכויי הזכייה בספיר
אחד הדברים הבולטים במהלך הקריאה של "יומנו של חנון" הוא הקרדיט שנותן ג'ף קיני לאינטליגנציה של קוראיו הצעירים. בעזרת הומור, כנות ובלי טיפה של דידקטיות טרחנית הוא מצליח לספר סיפורים שמדברים אל הילדים ובני הנוער בגובה העיניים.
דוגמא לפילוסופיה של קיני שמתנערת ממוסרי השכל ניתן לראות בפסקה הבאה מפיו של הפלי: "שמעתי כמה מהסיפורים שאמא ואבא מקריאים למני, ואני יכול להגיד שהאנשים שכותבים את הספרים האלה עובדים על כולם בעיניים. קודם כל, בקושי כתוב שם משהו, ככה שבטוח לוקח להם איזה חמש שניות לכתוב כזה ספר. 'דובון טיפשון סוגר, דובון טיפשון פותח, דובון טיפשון עצוב, דובון טיפשון שמח! סוף".
וכאן אולי טמון סוד ההצלחה של "יומנו של חנון". ג'ף קיני לא ניסה ליצור חלטורת ילדים שטוחה. הוא משתמש בתיאור חייו של נער בחטיבת ביניים כנקודת
קיני מישיר מבט אל קוראיו הצעירים וכאילו אומר להם: נכון, בית הספר וגיל ההתבגרות יכולים להיות גיהינום, זירת קרב, שדה מוקשים – אך זו רק הכנה אל הקרקס הגדול יותר, שנקרא "עולם המבוגרים". שם אנשים מתביישים או משוויצים בילדיהם, מנסים לזכות בפרס הגדול של תוכנית "פספוסים", נכנסים לטרנד של כושר וחיים בריאים או רוקדים באופן מביך.
את כל זה הוא עושה בעזרת חידוש צורני המשלב באופן מוצלח בין פרוזה לקומיקס. בעולם של סרטי אנימציה שנעשים בטכנולוגיות ממוחשבות שהפקתם עולה מיליוני דולרים, קיני מוכיח שלא צריך יותר ממחברת ספירלה, עט וחשיבה מקורית כדי לספר סיפור.
על המסך הגדול:
רק שיבחתי את החזרה לפשטות, ומתברר שכבר בימים אלה ממש יש מי שעורך ומלטש את הגרסה הקולנועית של "יומנו של חנון", שצפויה לצאת לאקרנים בחודש באפריל. הסרט ישלב בין צילומים אמיתיים לאנימציה. מעניין מאד יהיה לראות אם וכיצד יצליחו היוצרים לעמוד באתגר ולהעביר את רוח הדברים.
התחושה היא שזה מסוג הפרויקטים שיכולים להצליח בגדול, אך באותה מידה עלולים להסתיים כפלופ קולנועי מביך. בכל מקרה, גם אם התוצר יהיה מוצלח, תהיה זו החמצה עבור אותם ילדים (ומבוגרים) שיטעמו רק מהגרסה הקולנועית ויוותרו על קריאה ביומן עצמו.
ההיסטוריה תזכור:
עד כה "יומנו של חנון" זכה להצלחה מסחרית אדירה ולביקורות חיוביות. מבחינה צורנית מעניין יהיה לראות אם עוד סופרים (של ילדים או מבוגרים) יאמצו את טכניקת השילוב העדינה של הקומיקס והפרוזה, שבמקרה זה משלימים זה את זה מבלי שמדיום אחד ישתלט על השני.
מבחינה תוכנית, מעניין יהיה לראות כיצד קיני יתמודד עם גיל ההתגברות של גיבורו שבכרך הראשון היה בכיתה ו' וכעת סיים את כיתה ז'. כבר לקראת סוף הספר הנוכחי הזווית הרומנטית הולכת ותופסת נפח גדול יותר בעלילה, כך שנראה כי המחבר מודע להתפתחויותיו של גיבורו.
למה כן:
כי זה מצחיק, אינטליגנטי ומקורי.
למה לא:
סעיף זה מיועד אך ורק להורים שמחפשים אחר הספר שיצית את אהבת הספרות בילדיהם. מכיוון שלא מדובר ב-100% פרוזה, אלא בחטיף מזין אך קל לעיכול, סביר להניח שילד שהתלהב מ"יומנו של חנון" למרות שהוא לא נוהג בדרך כלל לקרוא ספרים, פשוט יחכה ליציאת הכרך הבא ולא ידרוש מנוי בספריה.
בשורה התחתונה:
ספר ילדים ונוער שמצליח לחבב את עצמו גם על קהל קוראים מבוגר יותר. מראה משעשעת למתבגרים שבינינו, ותזכורת קטנה ולא מזיקה לגיל ההתבגרות לאלה שצלחו אותו ולרגע אחד חשו געגועים.
יומנו של חנון – הקש האחרון, ג'ף קיני. תרגום. תומר קרמן. כנרת בית הוצאה לאור, 217 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
