זה כואב, זה יכאב
דני לרנר לא מתעניין ב"קירות" שלו בנפש האדם, או בגורל גיבוריו. העיקר שהאלימות תצטלם בצורה פוטוגנית. לא פלא שיצא לו קליפ במקום סרט
האקדוחנית קורילנקו היא גיבורת "קירות", סרטו השני של דני לרנר, שעבודת הביכורים שלו "ימים
קפואים" (2005) הפיצה עד למרחקים את שמו הטוב. בעברה הרחוק, אי שם בקייב הקרה, ניהלה קורילנקו, הקרויה בסרט גליה, חיי משפחה עם בעל ובת קטנה. הבעיה המוסרית של גליה התחילה כשהיא נטשה את התינוקת והחלה, על פי עדותה, "לעשות הרבה דברים רעים". סצנת הפתיחה של "קירות" תופסת אותה, למשל, כשהיא הרחק מבתה האהובה, זונה אנונימית בבית בושת הממוקם בדרום תל אביב.
גליה בשבי של כנופיות הרוע, ולכן היא חותמת על עסקת קח? תן פשוטה למדי. אם אומה תורמן, סליחה גליה, תקטול בעבורם כך וכך בני אדם, ישיבו לה שוביה את הדרכון שלה, יציידו אותה בחבילת דולרים, ויאללה היא כבר על מטוס בדרך לקייב, אל בתה המיותמת. בינתיים, במצוות הקרימינלים, היא עוקרת מבית הזונות למגורים בבניין מתפורר באזור התחנה המרכזית בתל אביב, משם היא אמורה להגיח למשימותיה הקטלניות.
בינתיים, מעבר לקיר המשותף החוצץ בינה לבין שכניה הישראלים, חוגגים נינט טייב וזוהר שטראוס זוגיות אלימה במיוחד. הוא מוריד הוראות על אשתו, קופאית בסופרמרקט, היא מתקשה לעתים לבצע אותן כהלכתן, ולכן הוא מוריד עליה אגרוף או כאפה ומורח אותה על הרצפה. עד מתי?
עד שגליה תחליט לעשות סדר בבניין. היא מתחברת לאלינור, כלומר לנינט מאמי, העוברת אצלה השתלמות מהירה בשליפה וביריה, ויחד תצאנה השתיים למסע נקמות שאפילו הצרפתייה אן פאריו, "ניקיטה" למי ששכח, לא הייתה מבצעת טוב יותר.
גברים מכוערים ומוזנחים. כולכם על הכוונת של גליה ואלינור. שתיים שיש להן רחם. האחת הניבה מתוכו תינוקת שננטשה, האחרת מצויה בשלבי הריונה הראשונים, ובאדיבות האולטרה סאונד של איכילוב גם הצופים מוזמנים לצפות בו.
מסביב רעמים וברקים ואפלה הנקרעת על ידי אורות ניאון המייבבים על אודות בדידות אורבנית. הזכרים המוזנחים עוברים למצב היכון, שהרי עוד מעט ושתי הגרציות הנקמניות יעקרו מהם את השליטה על חייהן. לכאורה לרנר טווה כאן עוד פרק במאבק הנצחי בין המינים.
אך למעשה, זה ממש לא מעניין אותו. כבר זמן רב שלא נראו על הבד גיבורים/ות שהיוצר שלהם/ן מטיל אותם אל מול המצלמה בלי שיהיה לו אכפת מגורלם/ן. חשוב לו הרבה יותר איך מתקבלת התאורה, האם הפנסים הכחולים משתלבים היטב עם החושך שמסביב, והאם הבזקי הצבע האדום, שנמרחים על הבד, יוצרים את האפקט החזותי שהוא, הבמאי?תסריטאי, כל כך השתוקק לו.
נכון, ברקע מתקשקשות הבנות על האמהות ועל צער העולם וזדון הגברים. אבל זה ממש לא מזיז למי שכתב בשבילן את השורות האלה. לא אכפת לו מבני אדם, לא משנה לו מי יחיה ומי ימות בסרטו שלו. העיקר שהקומפוזיציה תיראה מעט חריגה, העיקר שהפנסים ידברו בשבילו.
לא רק בלבולי הביצים על אודות הייעוד האמהי שגליה ואלינור עלולות להחמיץ, מפריעים למי שכתב אותם. גם המשמעות של הסביבה העירונית המזוהה היטב - דרום תל אביב העני והמתפורר-שאליה הוא בוחר להטיל את עלילת "קירות", לא מזיזה לו. העיקר שהלוק
אבל איך נינט? עם כל הכבוד לפער שבין ההצהרה הג'נדרית לאופני יישומה, לא בשביל זה התכנסנו פה באולם ההקרנה, אלא למען נינט מאמי. ובכן, אין להגדיר את הופעתה הקולנועית הראשונה כאסון, אפילו לא כמבוכה. היא בהחלט סבירה, שהרי עיקר תפקידה ב"קירות" הוא לדגמן תסרוקות. מובן שהשוואה בינה לבין קורילנקו, מעלה כי האוקראינית, לעומת נינט שלנו, יודעת איך לעמוד מול מצלמה ולנוע באופן מקצועי, כך שצופים יוכלו לטעות ולחשוב שמדובר באיכויות משחק. בחזית הזו, לנינט, רוקרית בהתהוות, יש עוד מה ללמוד.
וכאן הוא המקום לשורר את שבחיו של הצלם רם שוויקי; יודע איך להאיר סביבה מצטלמת, איך לעקוב אחר מרדף קולנועי, איך להפיק מקסימום של אפקטיביות חזותית מהאופנים השונים של העמדת סצנה ומבחירת אתר צילום. הבעיה העיקרית ששוויקי עושה את כל הדברים היפים האלה בסרט הלא נכון. אך כאמור, זהו החטא הקדמון של התסריטאי-במאי, שעיצב קליפ במקום סרט.
נא להמתין לטעינת התגובות
