משוגעים, רדו: על התרגום החדש ל"מיקרומגס" של וולטר
יותר מ-200 שנה אחרי שפורסמה לראשונה, היצירה הסאטירית "מיקרומגס" של וולטר עדיין אקטואלית ולא מפספסת אף היבט ביקורתי בדבר המלחמות המטופשות והמילים הריקות של בני האדם
מסעם של מיקרומגס, ענק אינטלקטואל בן הכוכב סיריוס, המגלם את עקרונות תקופת הנאורות, ובן שיחו, איש כוכב הלכת שבתאי, נובע מתוך הצמא לתבונה. סקרנותו של מיקרומגס לגבי אורחות חיים אחרים והחתירה אחר האמת מאלצת אותו לנדוד ממקום מושבו ולצאת למסע בין-כוכבי שסופו בכדור הארץ. השאלות המהותיות עבור מיקרומגס מתבררות במהרה ככאלו שבפועל אינן מעניינות אותנו, תושבי כדור הארץ. למעשה, מי שיוצר את הביקורת על החברה האנושית הם בני האדם עצמם.
ראשית כל, המספר, המשתייך למין האנושי, פותח את הסיפור בהתייחסות לכדור הארץ כ"קן הנמלים הקטן שלנו". התייחסות זו מהדהדת ליצירתו של סוויפט, מסעי גוליבר, כאשר מלך הענקים מתייחס למין האנושי כחרקים. כמו כן, האפיון של בני האדם ביצירה הוא כשל יצורים בלתי נראים לעין. הצגתם כבעלי מימדים זערוריים עומדת במתח מול גאוותם הגדולה, כפי שבאה לידי ביטוי בסוף היצירה, עם הכרזתו של אחד מחכמי הסורבון כי "הם עצמם, העולמות שלהם, השמשות שלהם – כולם נוצרו אך ורק בשביל האדם". בנוסף לכך, הם טרודים לכאורה בשאלות הרות גורל, בעוד שלמעשה הם עסוקים במלחמות מטופשות על שטחים מזעריים במונחים של הגלקסיה כולה, מבלי לדעת בכלל עבור מי הם נלחמים.
באחרית הדבר מצביע ראובן מירן על כך ששמו של מיקרומגס - שמשמעותו ביוונית עתיקה "קטן-גדול" - רומז לכך שהכל יחסי. ואכן, שיגעון הגדלות של תושבי כדור הארץ, הרואים את עצמם כמרכז היקום, מעורר גיחוך נוכח ענקיותם של תושבי כוכבי הלכת האחרים (שגם ביניהם יש גדולים יותר ופחות).
לחיזוק המעטת הערך של בני האדם, וולטר מציב מולם את תבונתו של מיקרומגס הענק. בעוד האנשים הזערוריים מנסים ככל יכולתם להוכיח את חשיבותם, מתקבלת תמונה פרודית של השיח הפילוסופי-תרבותי של אותה תקופה. בני האדם הם אלו השוטחים בפניו תורות פילוסופיות ובאמצעות מיקרומגס, המנותק מהן, עולה האירוניה והביקורת של וולטר כלפי אסכולות פילוסופיות, כדוגמת תורתו של לייבניץ, וכלפי החשיבות העצמית של מלומדי הסורבון.
עבור וולטר, דברי בני האדם, פרט לחסידו של הפילוסוף ג'ון לוק, הם ריקים מתוכן, שכן הם עסוקים בספקולציות מחשבתיות שלא ניתן למדוד אותן. הוא מלגלג על הכמורה והפילוסופיות השונות, שכן, להבדיל מהחשיבה האמפירית של לוק, רק חושבים כי הם מבינים את הרוח והגוף, אך בשעת מעשה נכשלים מלעשות זאת. מיקרומגס מקשיב בעיון, בוחן את דבריהם על פי תבונתו ומגלה אורך רוח, סבלנות וקבלת האחר – תכונות הנעדרות אצל בני האדם.
מלחמתו של וולטר בהוגים בני זמנו ובמוסדות החברתיים הביאה עליו לא פעם את זעמם של רבים. בסיפור פילוסופי אחר "קנדיד או: האופטימיות", וולטר קורע לגזרים את תורתו של לייבניץ בדבר היות עולמנו הטוב שבכל העולמות. מעניין לראות שדווקא היצירה שאותה החשיב כפחותת ערך מכל, הפכה להיות לפיד הנאורות של פועלו.
"מיקרומגס", יצירה מוכרת פחות לקהל הישראלי, כתובה בתמציתיות המזוהה עם וולטר. ארבעים וחמישה עמודים בלבד אורכה בתרגום החדש, ובכל זאת היא אינה מפספסת דבר. כוחה עומד לה לא רק בשל המשמעויות האקטואליות שהיא טומנת בחובה גם לאחר מאתיים וחמישים שנה, אלא בכך שניתן לקוראהּ כסיפור הרפתקאות, סיפור מדע בדיוני וחיבור פילוסופי בעת
ידוע כי במאה ה-18 נאלצו ההוגים שהשתייכו לזרם הנאורות לבצע תחבולות על מנת לחמוק מן הצנזורה. ניתן לשער כי וולטר עיצב את הסאטירה בנוכחותם של ענקים שאינם מכדור הארץ בכדי ליצור את הריחוק המאפשר "פתחון פה" לביקורת אותה ביקש להעביר. אולם וולטר אינו עוסק רק בביקורת כלפי המין האנושי. באמצעות שותפו של מיקרומגס למסע, ה"ננס" מכוכב-לכת שבתאי, הוא מתפעל מהיכולות המדעיות של המין האנושי. בכך בא לידי ביטוי הכבוד שבחשיבה המדעית, שכן וולטר הוא דובר מובהק של הקדמה המדעית המתפתחת באותה תקופה.
לתרגום החדש מצורפים עוד שני סיפורים קצרצרים העוסקים בענייני דת ומוסר, תבונה ותשוקות אנושיות. שילובם עם "מיקרומגס" חשוב בעיקר מכיוון שהוא מאפשר להעמיק את ההיכרות עם יצירתו הנשכנית והביקורתית של וולטר ולעמוד על האופנים האמנותיים השונים – מחיבור פילוסופי דרך סיפור מלא חמלה ועד פארסה משעשעת – בהם הוא משתמש בכדי לשלוח את חיציו מלאי הארס.
וולטר, מיקרומגס, הוצאת נהר
נא להמתין לטעינת התגובות
