כולן מקנדה: ביקורת על הספר "על תקווה ואהבה"
ב"על תקווה ואהבה", אוסף סיפורים קצרים שכתבו נשים קנדיות, כל שיחת טלפון, כל נסיעה לארוע משפחתי וכל מזיגת קפה נושאות בחובן את החיים במלואם
אליס מונרו הקנדית לא הייתה יכולה ליצור באותו חופש ייחודי משלה, אלמלא גדלה ובגרה במרחב שבו פרטי היום-יום זוכים למשמעות שאינה נופלת מזו שבאירופה מייחסים לטקסים בכנסיה. מתוך המסורת האמריקאית בת המאה ה-20, שמתוכה צמחו יוצרים כמו ריימונד קארבר, גרייס פיילי אני פּרו וטוביאס וולף, עלו גם הכותבות באסופה שלפנינו. נשים קנדיות, שהטריוויה של חדרי הבית והאמירות שבני זוג מחליפים ביניהם אינה משמימה בעיניהן. הסיפורים שהקימו מתוך מצבים שגרתיים לכאורה, פורשים עולם רחב, עשיר ומטריד מכפי שפני השטח חושפים לעין המתבונן התמים.
כותבות אלה אינן מייחסות תמימות לשום מצב בחיים. כל שיחת טלפון, כל נסיעה לארוע משפחתי, כל מזיגת קפה, נושאים בחובם את החיים כולם. הרגע המובן מאליו טעון ורב-משמעות. לכל פעולה בנאלית יש משקל. היסח הדעת שאנחנו נוהגים ביום-יום שלנו, אינו מחייב את הכותבות. להיפך, לא אל המסתורי והנחבא הן מפנות אלומות אור, כי אם אל הגלוי והאוטומטי שבחיינו.
ב"ריקמת חיבור" (ראמונה דירינג) מתואר זוג צעיר ומאוהב, שניצני הבעיות שלהם כבר נובטים. לכאורה, הכול מטופל. הגבר זוכה לעיסוי מידיו האמונות של מטפל בשיטה מיוחדת, האשה יוצאת לעבודה, ועם שובה הגבר מתפרק באוזניה ממועקת יחסיו עם אביו שנפטר. הקורא מתוודע לתקופת אבל מבלי שהכותבת הכריזה עליה ככזו.
כריכת הספר.
ב"שלב השבירה הרכה" (ג'ודית מק'קורמק) מוטרדת אֵם מבוגרת ממכירת בית הקיץ של בנה. הסיפור נסב על מאמציה לדלות את האמת על הקרע בחיי נישואיו של הבן. הקורא משועשע מן החיטוט שלה בענייני אחרים, אך הוא מרצין עם ההבנה שדאגתה מבוססת. בתוך כך מעסיקה עצמה הגברת ברקיחת ממתקים, וההתעמקות בשלב ההתגבשות הסוכרי מדגישה את הזדקקותה להסחת דעת מתוקה.
הקורס לתיאטרון שבו לומדת אשתו, מזמן לפיל, גיבור "נפילים בכדור הארץ" (ק.ד. מילר) את הערב שבו הוא מבין שאשתו מתאמצת למשוך את תשומת ליבו. כשהוא שב ממפגש מיני עם איזו שחקנית הוא מתיישב על המיטה הזוגית ומתבונן באשתו הישנה. ואז הוא בוכה. כשהיא מתעוררת בדאגה הוא אומר "זה אני, זה אני." משפט אחרון בסיפור, ודי בו לסיום נוקב.
בסיפור
הקצר נקלע הקורא לעצם השינוי שעובר הגיבור. סיפור קצר טוב כשהוא מדייק ומסופר לפי תומו. אסור שהמאמץ להשגת העידון והפשטות יהיה ניכר. רוב סיפורי הקובץ אכן עונים לדרישות אלה, ורק "סוף המטאפורות" (ג'ואן אלכסנדר), לוקה לדעתי ביומרה שמפריעה לקריאה.
מילכה למדן, שליקטה את הסיפורים, היא בעלת הוצאה קטנה וצעירה, "מרנגא". עצם הוצאת הספר לשוק שאינו מכבד את הסיפור הקצר, ראוי לכל שבח. משום כך יש למחול על חוסר ההקפדה בשלב ההגהה. לטעמי צריך היה למקם את שמות הכותבות והמתרגמים לצד שמו של כל סיפור, ולא בסוף הספר, אבל אין זה גורע מכוחו של הספר להכניס את הקורא לנשמת גבר ("עיקוף", ויווט ג. קיידי, מן היפים שבסיפורי הקובץ) כשהוא נוסע לחתונת אהובתו לשעבר עם אחיו.
על תקווה ואהבה, סיפורים קנדיים, עריכה: מילכה למדן, הוצאת מרנגא, 220 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
