סינגולר: להתבגר ולהתגבר
אריק ברמן מפתיע בשירה אינטליגנטית, קרולינה ממשיכה לרגש בקינה על בדידות, סטנגה והחדשות מייצגים את הדור החדש של הרוק, ואילו שפי ישי ואייל שכטר מעוררים זיכרונות לעבר. לאון פלדמן עושה לכם סדר באוזניים
על פועלו המוזיקלי העשיר של היוצר הבא תוכלו לקרוא בריאיון היפה שהעניק לרועי בהריר ממש השבוע באתר זה. אני כאן בשביל שיר אחד, אבל איזה שיר. סוף סוף, מבין עשרות הסינגלים הרגילים והדומים זה לזה בנושאי כתיבתם, אפשר לשמוע התייחסות רצינית למילה הכתובה ולשירה בפרט.
לא עוד שירי "אני אוהב אותך ולא יכול בלעדייך", לא ליהוגי נעורים על לב שבור, אלא שירה אמיתית ובוגרת, מרופדת רבדים וזכרונות, תחושות ומראות, ניגודים וסתירות, עמוקה, חודרת ומטלטלת, במיוחד לקראת סוף הסונט האישי-זוגי והקדום הזה של נתן זך, המסתיים בשורה הטעונה: "ועמדתי שם נבוך ומחריש כאבל על מת". אינני מבקר
מעבר למילים יש את המבצע והמלחין הנהדר, שפי ישי, שמוביל הרכב נגנים משובח, שיחד עם שירתו העמוקה מוסיפים ממד "לאונרד כהני" למילים של זך. אישית זה מזכיר לי כמה מעט קשרי מלחינים/משוררים יש כיום, ואינני אומר שאין מקום לשירים פשוטים, פשוט כבר כמעט אין מלחינים שמתעסקים בשירי משוררים.
דווקא זך לא סובל מבעיה זו, בחודש הקרוב ייצא עוד פרויקט של שיריו המולחנים והפעם יחד עם נורית גלרון, בהחלט ידיעה שתשמח גם את תלמידו הפרופסור ניסים קלדרון, שכתב בספרו האחרון "שני אחרון" על התהליך שעברה השירה העברית אחרי יונה וולך, כאשר הרוקרים הכותבים תופסים את מקומם המסורתי של נסיכי השירה העברית. בדיוק אחד כזה מחכה לכם בסינגל הבא.
ציון: תשע זך
תוספת: לאתר של שפי ישי
וכך באופן טבעי אנו מגיעים אל השלב האבולוציוני הנוכחי של המשורר המודרני, הלו הוא הסינגר-סונגרייטר - האריק ברמן. לא יצא לי לכתוב ביקורות מוזיקה כשיצאו שני האלבומים הראשונים של ברמן, ואיכשהו אז, בתור שדרן אלטרנטיבי, גם התחמקתי באלגנטיות מחביב הפלייליסטים המתחכם מרימון.
אבל מגיע זמן בחייו של כל אדם בו יצטרך להתמודד עם פחדיו, וכך אני עומד בפעם הראשונה מול שיר של ברמן, וראו זה פלא, אני ממש אוהב אותו. לא יודע מה השתנה הלילה הזה (המדור נכתב בשעות הקטנות מאוד) אבל ברמן של כעת שר וכותב טוב יותר, אישי ובוגר יותר. האזנתי לכל אלבומו החדש, "הקלטות מרתף חלק א'" והרגשתי שאני מקשיב לשירים חדשים של חבר, כזה שמזדהים איתו מיד.
מוזר, אמרתי לעצמי, הוא דווקא בחור חביב הברמן הזה, ולא המאצ'ו הסרקסטי שהצטייר לעיני בעבר. כנראה שגם אני קצת התבגרתי.
ברמן שר על לילי מרלין, תחנת רכבת וברלין, מוטיבים שכמובן מתכתבים עם השיר העתיק "לילי מרלין", והיה שיר מעורר מחלוקת החביב על שני עברי החזית במלחמת העולם השניה, זכה לאינספור ביצועים ואיזכורים, ועכשיו לאחד גם במוזיקה הישראלית.
האסוציאציות ההיסטוריות בשיר של ברמן נתמכות גם בשעשועי זכרון, תעתועי מרחב ותעלולי זמן שעובר המשורר במהלך השיר, וכך מהרכבת הישנה אנו עוברים אל טרקלין ומשם אל חדר מודרני ובו ערק ורטלין. זאת שירה ואני אוהב את זה.
ציון: שמונה פלוס
התוספת: "לילי מרלן" בביצוע מרלין דיטריך
תוספת נוספת: מבקר ספרות אמיתי כותב על החדש של ברמן
העשר המושלם שקיבלה ממני קרולינה על הסינגל הראשון שהוציאה "Happiness", כנראה לא יהיה בודד. גם הסינגל החדש, קינה גרובית ומלנכולית על בדידות הוא פשוט שיר מושלם. השירה, ההגשה ובעיקר ההפקה המשובחת של נבחרת האולסטארס שמקיפה את כהנת הגרוב המתולתלת הופכים את השיר הזה לפנינת החורף האולטימטיבית.
כשאני אומר אולסטארס אני מתכוון לנציגים הכי חשובים של סצינת הגרוב הישראלי. יש פה חברים מפאנקנשטיין, הדג נחש, האחים רמירז, סאבו (סוליקו) וקותי שמנצחים על כולם עם המון רגישות ואהבה, למוזיקה ובעיקר לקרולינה. עם כל כך הרבה נציגים מגניבים, עם כל כך הרבה נשמה מהם ומקרולינה, הציפיה לדיסק השלם הופכת למורטת עצבים. די, אני מרוט.
ציון: עשר פלוס
התוספת: אין תוספת, אני עדיין מרוט, אבל הנה אחת בכל זאת: פשוט האזינו לשיר.
מעטפת פאנק-רוקית לטקסט הומוריסטי לא הכי שנון, תפקיד קאזו מצחיק שגורם לכל השיר להשמע קצת ברמת הגן חובה. בקיצור, סטנגה, בניגוד לחברת התקליטים שלהם, כנראה לא ממש לוקחים את עצמם ברצינות. למה שאני אתייחס אחרת.
מצד שני, בדיוק כמו שכתבתי בפסקה הראשונה, וממש כמו ששלמה גרוניך אמר במאה הקודמת: כולם רוצים שירים פשוטים, אז קחו. אז קחו.
ציון: גירדתי שבע
התוספת: לערך סטנגה בוויקיפדיה
הנה להקה צעירה שדווקא כן הייתי שם עליה את הז'יטונים שלי, מדובר בלהקת "החדשות" שלמרות השם הלא סקסי מפזרת ממנו אפיל בטונות. ניסיתי למצא הגדרה והחלטתי שהם שרים רוק בריטי בעברית ובשיר הזה יש אפילו עיבוד ביטלסי.
בניגוד לשיר הקודם שיצא להם, "חדשות עיתונים ולישון", שהתכתב בעיבוד הגיטרות עם המודל של U2, הפעם רקח מפיק השיר, יובל שפריר הוותיק והמוכשר, תזמור א-לה ג'ורג' מרטין, עם ים הרמוניות מיתרים ותיפוף טיפה מגושם סטייל רינגו, שירה נעימה של הסולן וכותב השיר, צוקי, וגיטרות משובחות של ברק איצקוביץ'.
אך מלבד הרפרופים אל מעבר לים, ארבעת הצעירים מישראל שרים על הפחדים הכי אישיים והמועקות המקומיות. הם שרים על המצב, על שרשת של צרות, על בית חולים שנבנה על חורבות, על עשיר שאיבד את הונו ומצא בחזרה ועל הבדידות. יופי של שיר, יופי של להקה.
ציון: שמונה
התוספת: קודם כל כנסו למייספייס והקשיבו לשיר, אחר כך פנקו את עצמכם בקאבר שלהם ל"פפראצי " של ליידי גאגא
הטרמפולינה - לילה לילה: אמנם חפרתי בנושא הזניית הטקסטים כבר לא מעט, אבל גם השיר הבא דורש התייחסות לנושא. באים תומר יוסף ובנו הנדלר ומבקרים בדרכם את כל אותם שירים קלילים ומטופשים. הם אמנם עושים את זה בהומור עדין, אבל המחאה שלהם עוברת חזק. אולי לא קולטים את זה מיד בשמיעה הראשונה, אבל אני מבטיח לכם שתבחינו באירוניה אחרי כמה האזנות. עד שקולטים את הציניות הדקה, מאוד נהנים גם מהאורח שקפץ על הטרמפולינה ובא לבקר, ממש לא תתקשו לזהות את הגיטרה של ברי סחרוף. וכשתמיר מוסקט, חברו של יוסף לבלקן ביט בוקס מתיישב על המיקס, מתקבל שיר פגז מכל כיוון. כבוד.
איתמר מאירי - אוצר ללא מפה: שירה מתקתקה ומילים סתמיות. אם מישהו יחליט לעשות סרט קולג' ישראלי, סטייל "אמריקן פאי", נגיד: "פשטידה ישראלית", זה יהיה פסקול מושלם. בקיצור: המתכון הבטוח לקראש של טינאייג'ריות. דנקר תיזהר, הורים, תכינו את עצמכם.
אייל שכטר - הדוגמנית; אייל אבן צור - דקות מאושרות: על שני הזמרים הבאים ראוי שאכתוב בהרחבה ולא בשיפוט מהיר, אז תזכרו שהבטחתי להתייחס ובינתיים רק אמליץ על שיריהם, של כל אחד בנפרד אך בנשימה אחת. לשניהם קוראים אייל, שניהם הנהיגו להקות לפני יותר מעשור (אבטיפוס שהוציאה שני אלבומים מצליחים ונעליים שהוציאה אלבום אחד והתפרקה), שניהם התבגרו יפה ושניהם עושים רוק מלודי בעברית.
לשניהם זה המשך ישיר לעשיה רבת שנים: לשכטר זה יהיה אלבום שני כסולן כשהוא מזגזג בין כתיבה, עריכה, משחק ומוזיקה, ואבן צור היה שנים בעמדת הטכנאי או המפיק בהפקות הכי גדולות. שניהם גם מחזקים את היצירה עם "עזר כנגדם": שכטר מביא לחיזוק את ארי קטורזה כמפיק ואת חברו מאבטיפוס שרון הולצמן כבסיסט, ואבן צור מחזק עם אחיו הצעיר והמנוסה ממוניקה סקס, שחר וחטיבת כלי מיתר מפוארת. אפשר להמשיך במשחק הדמיון הזה עוד ועוד ואפילו למצא נקודות חיבור אך בעיקר אפשר לפרגן לשירים היפים שהם משחררים כעת לאוויר. ברכות.
נא להמתין לטעינת התגובות
