סיפור אחד ודי: המוצץ המפוצץ

למרות הגימיק, "מסיבת המוצץ של תמר" הוא ספר מתוק. ו"בית המקדש" מתאר את המבנה בצורה נהירה ומקרבת. המלצות ספרי ילדים

רן יגיל | 22/12/2009 17:00

ספרים רבים נכתבו על הפרידה הכואבת הזאת, הפרידה מהמוצץ: "צצי" לסנונית בנט, "הקץ למוצץ" לחני נחמיאס, "מוצצי" לתומר שריג, "מוצץ המזל" לאורי אורלב וכמובן, הקסום מכולם, "הצצי האחרון" לג'יל מרפי. ועכשיו הספר המתוק הזה שבמרכזו מוצץ אמיתי, חתיכת גימיק.

אבל הספר הוא יותר מגימיק, כי המוצץ נודד על פני הדפים ונוחת לו באופן עצמאי בפה של דוב צעצוע מתוק, כלב אמיתי וחמוד, ואפילו בפיו של השוטר השכונתי חמור הסבר, והילדים מתפוצצים מצחוק.

אור (4.5):‬ "אבא, השתגעת, אתה מספר לי סיפור של תינוקות‭."‬ אחר כך הוא תולש את המוצץ מהספר ורץ ושם אותו בפה של במבי, גורת הכלבים שלו בת השמונה חודשים. אור: "זה בשבילה. היא עוד תינוקת‭."‬

מסיבת המוצץ של תמר. אנט לנגן, איירה: מריה ויסמן שוקן

יותר מגימיק. כריכת הספר

אני מכיר את כל התיאוריות הנלוזות המתארות בשנאה את בית המקדש כבית מטבחיים, אבל איזה עניין גילו הילדים בהבנת המבנה הזה על כל גלגוליו המוצגים בספר, משל קפצו כמה שנים קדימה בגילם.

זה כל כך שימח אותי כמי ששומר מצוות אחדות ומכונה בפי חבריי הדתיים "דתילוני". העיניים החילוניות של הילדים נפערו, כי ההסברים

פשוטים ונהירים והציורים של הכוהנים והלוויים, בייחוד הכהן הגדול, כל כך יפים ומקרבים.

אורי מתעניין לאחרונה במעשי המוזרים בבוקר.
אורי: "אבא, מה אתה עושה עכשיו עם הפלסטיק הזה?".
אבא: "אני נוטל ידיים".
אורי: "ומה עכשיו?".
אבא: "אני מברך ומנגב".
אורי: "מה פתאום אתה מברך, אתה לא אבא-שבת".

בית המקדש, משלמה ועד הורדוס, 1,000 שנים של היסטוריה. כתבה: ז'קלין מורלַי, אייר: ג'ון ג'יימס, מאנגלית: שי דיבון, עריכה מדעית: ד"ר דוד עמית. כנרת