סידור מדפים: סיכום עשור בספרות העולמית
מ"הדרך" ו"דמדומים", דרך "בריחה" ו"אוסטריץ" ועד "רודף העפיפונים" ואיך לא, סדרת "הארי פוטר". מרבית היצירות הבולטות בעולם הספרות בעשור שחלף כבר תורגמו לעברית, ועוד לא מאוחר להשלים פערים. הרשימה המלאה
החדשות הטובות הן שאנחנו לא מפגרים בהרבה בתחום הספרות המתורגמת: יצירות ספרותיות רבות שכיכבו ברשימות העשור תורגמו לעברית, ואף נחלו הצלחה גדולה בארץ. אולם, אין בכך הפתעה של ממש, שכן רשימות אלו מורכבות לרוב מבחירותיו של הקהל, ולראיה, ברשימת נבחרי המבקרים של ה'גארדיאן' מופיעות יצירות אחרות לגמרי, מרביתן ספרי שירה, שכלל לא תורגמו לעברית.

רב-המכר של סטפני מאייר, "דמדומים" והחלק השלישי בטרילוגיה של פיליפ פולמן, "משקפת הענבר", מופיעים גם כן ברשימות, אולם ספרה של רולינג ממוקם גבוה במיוחד (מקום 17 ב'טיימס UK') ומשאיר מאחוריו ענקי ספרות כגון ג'. מ. קוטזי ואורחן פאמוק.
הסופר האמריקאי קורמאק מקארתי זכה בשנתיים האחרונות בכל תואר אפשרי, ובממלכה המאוחדת אף הכתירו אותו כ"נביא אמריקאי". ספרו, "הדרך", שזכה בפרס הפוליצר ונחל הצלחה גדולה בכל העולם, הוא גם הספר הטוב ביותר של העשור, ברשימה שפורסמה ב'טיימס UK'.

ה'גארדיאן' גם כן חולק לו כבוד, ו"הדרך" מככב ברשימת הספרים שהגדירו את העשור. אם לא די בכך, באותו עיתון נערכה רשימה נוספת, מצומצמת יותר, ובה ניתן למצוא לצד "הדרך" יצירה נוספת של מקארתי, "לא ארץ לזקנים", שעובדה לקולנוע וזכתה בארבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר והתסריט המעובד הטוב ביותר.
סופרים נוספים שכיכבו הן ברשימות המבקרים והן ברשימות הכלליות הם הקנדיות אליס מונרו, עם "בריחה" (מקום 39 ב'טיימס UK') וקרול שילדס המנוחה עם "Unless" (מקום 84), שטרם תורגם לעברית. כמו כן נמצאים ברשימה קאזורו אישיגורו עם "Never Let Me Go" (מקום 24), ג'ונתן פרנזן עם "התיקונים" (מקום 19) ואיאן מקיואן עם "כפרה" (מקום 9).

יצירת המופת של אירן נמירובסקי, הסופרת הצרפתייה שנספתה בשואה, שהועלתה מתהום הנשייה, "סוויטה צרפתית" הגיעה למקום החמישי ו"פרסופוליס", הרומאן הגרפי עטור השבחים והפרסים של מרג'אן סטראפי, מדיח בקלות את מיטב הספרות היפה של העשור ומתמקם במקום השני, וזוכה לשלל תשבחות בכל הסיכומים.

"רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני, שמכר מיליוני עותקים


הבריטים מפרגנים במיוחד לסופרים האמריקאים. חרף תהילתו של קורמאק מקארתי, סופרים נוספים מצליחים להתבלט ברשימות הסיכום. זוכה פרס הפוליצר ג'פרי יוג'ינידס, מופיע במקום ה-46 עם ספרו "מידלסקס"; ספר הביכורים של הסופר הצעיר, ג'ונתן ספרן-פויר, "הכל מואר", ממוקם מעט מעליו במקום ה-32, ועוקף בהפרש של מקום אחד את היצירה האוטוביוגרפית של בוב דילן, "כרוניקות 1".
עוד ברשימות, "יצירה קורעת לב של גאוניות מרעישה" מאת דייב אגרס (מקום 12) ואילו פיליפ רות' מככב עם שני ספרים ברשימות שונות: "הקנוניה נגד אמריקה" ו"הכתם האנושי".
ומה בנוגע לנציגות הבריטית? כאמור, ג'י. ק. רולינג מובילה בענק על כל האחרים, אולם ניתן למצוא ברשימות גם את ספרה של זיידי סמית, "שיניים לבנות" (מקום 20), "ספר הכח" מאת ג'אנט ווינטרסון (מקום 70), פיליפ פולמן עם "משקפת הענבר" (מקום 22), מארק האדון עם רב המכר הבינלאומי, "המקרה המופלא של הכלב בשעת לילה" (מקום 25), וכפי שכבר צוין, איאן מקיואן, שפרט ל"כפרה", מופיע ברשימת הספרים שהגדירו את העשור עם ספרו "שבת".

רשימה זו התמקדה ביצירות שתורגמו לעברית, אולם מן הראוי לשים לב לספרים שטרם תורגמו ובלטו בסיכומי העשור (חלקם עתידים לראות אור בקרוב בהוצאות שונות). בין אלו ניתן למצוא את "The Accidental" מאת אלי סמית (מקום 29) ו "Payback" מאת מרגרט אטווד (מקום שמיני) שזכו למקום של כבוד ב'טיימס UK".
כמו כן, ב'גארדיאן' בחרו ב "The Line of Beauty" מאת אלן הולינגורסט שזכה בפרס הבוקר לשנת 2004, "Clous Atlas" מאת דיוויד מיטצ'ל, "2006" מאת רוברטו בולניו, "Home" מאת מרלין רובינסון, זוכת פרס אורנג' 2009, "The Secret Scripture" מאת סבסטיאן ברי וספריהם של קרול שילדס וקאזורו אישיגרו שצוינו קודם לכן.
אך סיכומי העשור לא היו שלמים ללא רשימות הספרים הגרועים ביותר, וה'גארדיאן' מספק את הסחורה עבור הצמאים לכך, וממקם בראש הרשימה את הסופר דן בראון עם "צופן דה וינצ'י". בראון, שספרו פותח את עשיריית הספרים הטובים על פי ה'טיימס UK', הוא אחד מהסופרים המצליחים ביותר העשור, אך זה לא מונע מכתב העיתון לקבוע כי מיליוני קוראים בהחלט יכולים לטעות.
עוד ברשימה: "על חוף צ'זיל" מאת איאן מקיואן, "אמן הגוף" מאת דון דלילו, ג'פרי ארצ'ר על מכלול יצירתו ופול אוסטר, שנעדר מהרשימות האחרות, עם ספרו "ליל האוב". אולם חשוב לציין כי ספרים אלו מופיעים לצד החולי הגדול ביותר של העשור, זאת לדעת העיתון: ספרים הנכתבים על ידי סלבריטיז החושפים לציבור הרחב את חייהם. ספרים שכאלו, טוענים שם, "לא שווים את רצח העצים".
