סינגולר
נעם רותם עושה צביטה בלב בחידוש לשיר פולני, יצחק קלפטר מבזה את עצמו לצד סטלוס ואורן חן, גבי שושן חוזר לשורשים של להקות הקצב וגבע אלון מעורר זכרונות. לאון פלדמן עושה לכם סדר באוזניים
כמה זמן חיכיתי לשיר חדש של נעם רותם ולאחר שנתיים זה סוף סוף קורה. אבל השיר לא חדש בכלל, זהו שיר מתורגם מפולנית, במקור של זמר המחאה יאצק קצ'מרסקי. שיר שנכתב כתגובה לגירוש שנכפה על מתנגדי השלטון בפולין הקומוניסטית של שנות השבעים.
לרותם יש ניסיון טוב בתרגום שירים קשים. הוא כבר עברת בעבר את "חרב דמוקלס" של לו ריד למניפסט קורע לב של התמודדות עם מחלתה של אהובת ליבו, ובדרך דומה וטעונה מאוד הוא מעברת את פיזור כיתתו של קצ'מרסקי אל החברה שלנו אשר מצטיירת שסועה וקרועה, כואבת ומוכת צרות, צרות עין וחולי חברתי ומדיני.
הכנות של רותם היא גם העוצמה שלו, החיבור שלו לטקסט המתריס של קצ'מרסקי נשמע טבעי לחלוטין, מכיוון שתהליך ההתבגרות
אפשר לראות את פניהם של בני כיתתו האבודים, אפשר לטעום את הדמעות שזולגות על לחייו על אף "הקשיחות" שכביכול המספר עוטה על עצמו כשהוא מונה את חבריו החסרים, המתים או המפוזרים, ועל אף השורה בה הוא מודה כי "לא כאב לי כשגירדתי את פצעי הנעורים", ניתן להרגיש את הכאב, הסנטימנטליות וחוסר האונים שלו. שיר יפה, שיר כאב, עובר, לא שב.
ציון: עשר בפולנית
התוספת: האזינו לגרסה המקורית , נאשה קלאסה" של יאצק קצ'מרסקי
לא רק שהשיר הזה הוא אחד השירים החלשים שקלפטר כתב, גם בכל סטנדרט אחר השיר הזה לא יכול לעמוד בזכות עצמו. גם אם היו משלבים אותו בקלטת חדשה של סמדר שיר ומשה דץ לילדי פעוטון, גם שם זה לא היה עובר. וכך בדיוק השיר הזה נשמע, כמו הגרסה הים תיכונית ל"איפה העוגה" המפורסם, ואני לא מאמין שיופי להם שם, לאף אחד. לא לסטלוס ואורן חן שמצליחים בטירוף גם בלעדי החיבור הזה לגיבור הגיטרה האולטימטיבי וכאמור גם לא עושה כבוד גדול למלחין.
למה היית צריך את זה יצחק? איך האיש שהקים את הצ'רצ'ילים, היה חבר בכוורת, אחרית הימים, צליל מכוון, עשה אלבומי מופת עם אריק איינשטיין ובכלל הוא הגיטריסט שניגן כמה מסולואי הגיטרה המושלמים ביותר במוזיקה הישראלית ושעדיין מנגן כמו אל למרות הארועים הקשים שעבר בבריאותו ובחייו (חכו לאייטם על השיר הבא) יכול לתת יד לפיאסקו הזה? לא מבין. לא יופי בכלל!
ציון: חמש
התוספת: אני מרשה לעצמי, דמיון חופשי. אחד הגדולים שלו.
אז כמו שהבטחתי, גם בשיר הבא יש את קלפטר, אבל כאן הוא בהחלט במגרש הביתי שלו ולטעמי במיטבו, אולי כי המפגש עם אלי מגן וגבי שושן, חבריו לאותה להקה אגדית, אחרית הימים, מוציאים ממנו את המיטב.
שושן, שכמו קלפטר הוא אחד מיסודות הרוק הישראלי, ונחשב בצדק לאחד הזמרים החזקים שפועלים ברצף החל מתקופת להקות הקצב ועד היום, נכנס פה לפעולה ונותן ביצוע מושלם לשיר רוק שכאילו נלקח היישר משנות השבעים הסוערות, הפאנקיות והסליזיות.
גם נגינת שאר החברים בהקלטה בנוסף לקלפטר הגדול וביניהם הקליברים הוותיקים מאיר ישראל, אלונה טוראל וכאמור אלי מגן, נותנים מעטפת גרובית ואותנטית ביותר לשיר, שנשמע כמו רצועה אבודה מאחד האלבומים של הצ'רצי'לים. בקיצור, אחלה יציאה, תביאו עוד כאלה ותראו לילדים של היום מאיזה עץ גבוה עושים גיטרה.
ציון: תשע
התוספת: כל כך הרבה דיבורים על אחרית הימים, אתם חייבים את זה לעצמכם
השילובים האלה, שנעטפים גם בשירה עדינה ורגישה של הסולן, ומילים המתארות תחושת ריקנות הזועקת להצלה, זורקים אותי אסוציאטיבית לדברים יפים ששמעתי אצל להקות כמו רדיוהד ומיוז הבריטיים או אם תרצו אסף אמדורסקי ואביתר בנאי המקומיים.
אפסיק פה את שורת ההשפעות או ההשוואות ופשוט אמליץ לכם לחוות את החוויה המלאה בהופעה חיה, שבמקרה מתקיימת הערב, רביעי (30 בדצמבר) בתמונע. יהיה מעניין לראות איך העיבוד העשיר מועבר על ידי שלושה אנשים בלבד לפורמט הבימתי. בהצלחה.
ציון: שמונה
התוספת: האזינו לאלבום המלא בחינם
הפרובוקציות כללו בין השאר אירוח של השחקן דודו זר בקליפ ובגרסת מטאל לפרפר נחמד, קאבר תשובה לשיר של מיכל אמדורסקי "רוק סתם" וגם הרמת מופע שיוצא נגד "כוכב נולד" בשם: "צביקה הדר לכלא". אך כל אלה כנראה רק הכינו את הקרקע למוזיקה עצמה ולאלבום הבכורה שכבר מת להשתחרר מהקרקס. מפרגן בגדול.
ציון: שמונה מתוק בקרקס
התוספת:התשובה של הדולי ל"רוק סתם"
גבע אלון - Come Race Me: אני אוהב את גבע אלון, הוא תמיד לוקח אותי לטיול במקומות שמעולם לא הייתי ולא חוויתי ואני מרגיש שייך אליהם באופן תמוה ומוזר. הגיטרה שלו טעונה בכדורי אש, השירה שלו טעונה בכאב ואני נטען בזכרונות לא שלי. מעולה.
מונסון - מישהו אמר לי: "כל כך רוצה לנצח". זאת המנטרה שחוזרת בשיר הזה, עם ריף גיטרה מדליק, מילים יפות ולחן קליט. נראה שהחברים האלה בדרך הנכונה להגשמת החלום שלהם. ומגיע להם, אחרי שניסו את כוחם בכמה הרכבים בעבר (הגבעות, עכבר העיר) זה הזמן לרכז את הניסיון והכשרון לבייבי הנוכחי, בשם מונסון, אני בעד. בהצלחה חברים.
יהונתן דורון - 8: מזמן לא היה פה שיר של חייל, אם אני לא טועה, מאז הקאבר שעשו סינרגיה ל"חום יולי אוגוסט" לא הייתה התיחסות אמיתית למצב. זה חשוב וטוב לשיר שירי מחאה, אבל כשאני שומע את יהונתן דורון, אני לא ממש מבין למה הוא מתכוון. האם זאת באמת מחאה? האם זאת רשימה של זכרונות, מה הכוונה בדיוק? שדרות, ליברמן, ביבי, צו שמונה ואפקט של מסוק, הכל מתערבב לסוג של קלישאה. לטובת שיר המלחמה הזה, דורון גייס חטיבת נגנים משובחת ומפיק תותח (יוסי בבליקי) אבל עדיין זה נשמע קצת כמו קאבר לא מוצלח לשיר של שלמה ארצי, כולל אפקט של מכשיר קשר באמצע השיר. תשתחרר אחי.
אלעד שודלר - לחיות: גם שודלר שייך לזן הגבר המחוספס והרגיש ואולי אם הוא היה מבצע את השיר הקודם זה היה נשמע יותר אמין. אבל לשודלר יש את השיר שלו. זה שיר בכורה טוב, שאמנם גם נגוע קצת ברוחות מלחמה, חיים ומוות, אבל כאן לא נשמע שהוא מחקה מישהו ספציפי אלא מביא אותה בפזמון אישי וסוחף, שאם יגיע במקרה לכמה חבר'ה שמטיילים במזרח או בדרום אמריקה, יכול בקלות להפוך ללהיט הטיילים הבא, בדיוק כמו שקרה ללהקת יציאת חירום, אותה הזכיר לי הזמר. אבל עורכי המוזיקה לא חייבים לחכות לתהליך הזה, פשוט תנו לו הזדמנות והוא כבר יתחיל לחיות. לחיים.
אייל גל והאידיאל - רחוב כלום לא טוב: נסיים את הסקירה השבועית עם עוד זמר חדש שמביא שיר זורם וכייפי במקצב קאנטרי מהיר וסוחף, שמתאר את הרחוב הישראלי הטיפוסי. אהבתי את האנרגיות, את השירה וקצת פחות התעמקתי בטקסט, שאמור להיות הומוריסטי וזקוק למקצה שיפורים בדאחקות, אבל בהחלט שומעים המון פוטנציאל בנגינה ובביצוע ויהיה מעניין לשמוע עוד חומרים מהבחור. הוייסה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם