המיזוג בין צומת ספרים לכנרת - איום על הספרות הישראלית
מבצע "ארבעה ספרים במאה" שהנהיג המיזוג בין צומת ספרים להוצאת כנרת-זמורה ביתן זה יותר ממבצע שדואג לרווחת הצרכן, אלא כזה שנועד להחליש את ההוצאות הקטנות ולהפוך את ענף הספרים משוק תחרותי לשוק של מעוות של הוצאה אחת. התקווה היחידה: החוק הצרפתי שמקדם ח"כ ניצן הורוביץ
צומת ספרים, ויסלח לי אבי שומר, בדרך לחסל את הספרות העברית. זה קורה עכשיו, כשאתם נכנסים לחנות של צומת ומעמיסים את גרוסמן, מטלון וחילו במבצע של ארבעה במאה. זה קורה מתחת לעינם הפקוחה של שרת התרבות והנשיא אוהב הספר שלנו.
שומר, למרות התפקיד המפוקפק שאני מייעד לו בהיסטוריה התרבותית, הוא לא הבעיה. לא מתפקידו לדאוג לספרות העברית. התפקיד שלו הוא לשמור את מנהל הבנק והשותפים שלו, יורם רוז וערן זמורה, מרוצים. הספרות העברית תחוסל או תצטמק לכדי הוצאה אחת גדולה ושורה ארוכה של הוצאות קורסות וסופרים רעבים, כי מי שאמור לשמור עליה העדיף לעצום עין מטיפשות, מעצלות או סתם מאוזלת יד.
למישהו הזה יש שם - רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, שהייתה אמורה לדאוג לאינטרס הציבורי ולאפשר תחרות בריאה בענף הספרים. רונית קן מעלה בתפקידה הציבורי כשאפשרה להוצאת כנרת-זמורה-ביתן את המשך הבעלות על רשת צומת ספרים, ובכך לייצר מפלצת נייר דורסנית, שמאיימת לחסל את הענף התרבותי שממנו היא ניזונה.
החיבור השערורייתי בין צומת ספרים, הרשת שמוכרת את מספר הספרים הגדול ביותר בישראל, לבין הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, שמוציאה לאור את כמות הספרים הגדולה ביותר, הוא לב הבעיה. החיבור הזה מאפשר לגוף המאוחד צומת-כנרת לשלוט במכירת הספרים בישראל, לקדם בצורה אגרסיבית את הספרים של הוצאת הבית על חשבון הוצאות אחרות ולאלץ אותן למכור לה ספרים במחירי עלות או במחירי הפסד.
רונית קן משוכנעת שהאינטרס הציבורי היחיד הוא ארבעה ספרים במאה
ספר שעולה בחנות 25 שקל מכניס למו"ל אחרי עלויות ההפצה כ-11 שקל. בסכום הזה צריך לממן הדפסה, עריכה, הגהות, תשלום לסופר, תמלוגים לבעלי זכויות, איורים, צילומים, טיפוח כישרונות וקולות חדשים, והרשימה ארוכה.
במילים אחרות - הסופרים והמו"לים, ואני אחד מהם, מסבסדים את ההרפתקה הקמעונאית הרווחית של צומת-כנרת. עיננו אינה צרה בהצלחתם, כפי שהם טוענים. עינינו דומעות מול היתרון התחרותי שהמדינה העניקה להם בטעות, כזה שהפך את ענף הספרים משוק תחרותי לשוק מעוות של הוצאה אחת.
אילו הוצאת כנרת-זמורה-ביתן לא הייתה חלק מצומת ספרים, והייתה מקבלת שטחי מדף ותגמול כספי כמו כל הוצאה אחרת, היא הייתה ככל הנראה פושטת רגל או מצטמקת מאד.
בשוק תחרותי אמיתי, כמו זה שקן מדברת עליו, לא היו בכל חודש מבצעים של ארבעה במאה או מבצע קנה אחד וקבל שניים של סטימצקי, שמנסה להשיב מלחמה בדרכו הגמלונית, שוב, על חשבון ההוצאות לאור והסופרים.
הציבור היה משלם מחיר ריאלי על הספרים, אבל היה מרוויח את הישרדותו של המפעל התרבותי החשוב ביותר שפועל בארץ, כזה שמנפק בכל שנה יותר מ-6,000 כותרים ואחראי, אחרי "האח הגדול", כמובן, לחלק ניכר מחיי הרוח שלנו.
נחזור רגע לרמי לוי. רמי לוי שולט באחוזים בודדים מכלל המכירות של מוצרי מזון בישראל. אם רמי לוי רוצה לתת עוף בשקל, או אפילו בחינם, שיהיה לו לבריאות. אבל קל לדמיין מה היה קורה אילו תנובה, למשל, שמייצרת לא מעט מוצרי מזון, הייתה מקימה רשת מרכולים "צומת חינם", והייתה מגיעה לשליטה בענף המזון.
הפארסה הזאת הייתה מחזיקה בערך שבוע, כנראה פחות. והיא דמיונית, כי שוק המזון הוא שוק תחרותי ומשוכלל, שמעמיד בפני הצרכן והמשווקים אינספור אפשרויות בחירה.
אבל זה פחות או יותר מה שקורה בענף הספרים, שנשלט על ידי שתי רשתות, דואופול ריכוזי עם בעיות קשב. הוצאות שרוצות למכור עותקים במבצעי הרשתות ולזכות לשטחי מכירה ראויים נאלצות לספק עותקים בהנחות של 70% ו-80%, ולפעמים יותר. להנחה בסדר גודל כזה אין אח ורע בשום תחום קמעונאי אחר.
הבעלות הצולבת בין צומת ספרים לכנרת מאפשרת לגוף הממוזג חיסול איטי ושיטתי של הוצאות הספרים האחרות, באישור המדינה ובידיעתה. זה מאפשר להן לשמור את הוצאות הספרים עם אשליה של מכירות, כשבפועל, אין מאחורי מספר העותקים הנמכרים רווחים של ממש, רק מראית עין של קיום. הוצאות הספרים והסופרים בארץ נמצאים היום במצב של מתח - יש סימני חיים, יש דופק חלש,
סופרים, שבעבר היו יכולים להתפרנס שנה או יותר מספר שנמכר היטב, יכולים היום רק לחלום על להתפרנס ממכירות. התמלוגים לעותק הצטמצמו לא פעם לכדי שקל בודד, ולפעמים פחות מזה. כל הוצאות הספרים למעט אחת, שבבעלות צומת ספרים, אחוזות דיכאון. מפעלים ספרותיים של עשרות שנים מאיימים להתמוטט.
מנחם פרי, מבעלי הספריה החדשה, ומי שהנהיג את המאבק בגוף המאוחד צומת-כנרת, התקפל לפני כמה חודשים, נטש את ההוצאות האחרות וחתם על הסכם נוח מבחינתו עם הוצאת כנרת, שוב, באישורה התמוה של הממונה על ההגבלים העסקיים.
רק לפני שנה התראיין פרי בכל פורום אפשרי, ותקף את הממונה ואת צומת ספרים, שמסכנות את קיומה של התרבות הספרותית. את תפיסת הממונה על ההגבלים כינה פרי במכתב אליה "תפיסה פשטנית מביכה של 'רווחת הצרכנים', אי הבנה של האינטרסים האמיתיים של החברה וגם של הצרכנים בתחום התרבות, ושל הרלוונטיות של חוק ההגבלים העסקיים לתחום זה".
פרי קיבל מצומת-כנרת שטחי מדף והבטחה לתנאי מסחר נוחים, ובדרך תקע עוד מסמר בארון הקבורה של הספרות העברית. אם זה האיש שהיה ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, מה לנו כי נלין על אבי שומר ושותפיו? מבחינת צומת-כנרת המחיר היה כלכלי במיוחד. הם הרוויחו פעמיים - צירפו את הספרייה החדשה לארסנל הנכסים שלהם, ועל הדרך השתיקו את המתנגד הקולני ביותר שלהם ומי שעלול היה לעשות להן בעיות בדרכן להפוך להוצאה לאור היחידה בישראל.
על המיזוג בין כנרת להוצאה של פרי אמר ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ): "מדאיגה במיוחד העובדה שרשות ההגבלים העסקיים מאפשרת לקרטל של הוצאות וחנויות ספרים להמשיך ולשאוב לתוכו הוצאות ספרים נוספות. עוד יותר מדאיגה היא העובדה שאישור זה ניתן למרות שהדוח מעלה חשש מכח המיקוח המופרז של רשת החנויות הגדולה ביותר בישראל".
זה כמובן לא עזר. אז מה עכשיו? החוק להגנת הסופרים והספרות, "החוק הצרפתי", שמקדם ח"כ הורוביץ בתמיכת שרת התרבות, לימור לבנת, אולי יפתור את הבעיה. הצעת החוק כוללת מחיר מינימום לספר חדש למשך שנתיים, אחוז קבוע מהמכירות שיועבר לסופר ולהוצאה ואיסור על בעלות צולבת של חנות והוצאה לאור. ספק אם החוק הצרפתי יעבור במתכונת שמציע הורוביץ, ולא ברור מתי ואם בכלל זה יקרה.
הפתרון נמצא בהישג יד. ההוצאות לאור, ושלי בתוכן, צריכות להפסיק את אספקת הספרים לצומת ולסטימצקי ולהודיע חד-צדדית על הקפאת פעילות מול שתי הרשתות. זאץ הדרך היחידה להבטיח את הישרדותן. רוצים את החדש של עוז או מאיה ערד? תמצאו אותם בתקופה הקרובה במעט שנשאר מהחנויות העצמאיות. אין טעם בהמשך שיתוף הפעולה עם מי שמנסה לחסל אותך.
סטימצקי תלויה לחלוטין במאות ההוצאות לאור. בלעדיהן אין לה קיום. צומת ספרים לא תוכל למכור לאורך זמן אך ורק את ספרי ההוצאה שלה. התסריט הזה לא דמיוני. הוא פתרון יעיל ואפקטיבי, שנוסה לא מזמן בהצלחה. הוצאת כנרת, דווקא היא מכולן, עשתה לפני חודשיים מהלך דומה מול סטימצקי, כשהודיעה שתפסיק לספק את ספריה לרשת המתחרה בטענה לקיפוח בשטחי מדף ובמבצעים.
זה לקח בדיוק יומיים וסטימצקי התקפלו. יומיים! המהלך הזה עלול לקחת יותר. הוא אולי אפילו ידרוש הקפאת משכורות זמנית, שכנוע הסופרים בצדקת המהלך (וזה כנראה לא יהיה קשה) וקצת סבלנות. אבל בטווח הארוך זה ישתלם. זה יציל את הספרות, ויאפשר לסופרים ולהוצאות לחזור להתפרנס.
הכותב הוא מו"ל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם