ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

שחררי, אישה: מחקר חדש על יונה וולך

האם יונה וולך היתה משוררת פוסטמודרנית או רומנטית? בספר שיצא לאור לאחרונה מנתחת החוקרת צפרירה לידובסקי כהן את שני הכוחות המרכזיים בחיי המשוררת הפראית ומוצאת לראשונה מרחב של דמיון בינה ובין יצירתו של ביאליק

מעצם טבעה, הדיכוטומיה הפילוסופית שבין פוסטמודרניות לרומנטיקה לא ניתנת לגישור. איך אפשר ליישב בין הדחף להחריב והפנטזיה לשלמות, בין ייאוש מהותי לתקווה הכרחית? אצל יונה וולך, מבשרת המהפכה הפוסטמודרנית בשירה העברית, הניגודים הללו פועלים היטב יחד, ובמתח שנוצר ניתן להבחין גם בשיריה המאוחרים, המפוזרים ודלי המבנה. נשמע בלתי הגיוני? לא אם תשאלו את ד"ר צפרירה כהן לידובסקי, שהקדישה עשרים שנות חיים למחקר על שירתה של וולך.

 כהן לידובסקי הוציאה לאחרונה לאור את הספר "שחררי את חרצובות לשונך אישה" (הקיבוץ המאוחד), המבוסס בעיקרו על עבודת הדוקטורט שכתבה באוניברסיטת ניו יורק. בראיון שנערך באמצעות הדואר האלקטרוני, היא טוענת שפוסמודרניזם ורומנטיקה הם הכוחות שמובילים את שירת וולך לכל תקופותיה, אבל היחסים ביניהם אינם של ניגוד, אלא דווקא של השלמה.

"המוטיבים הפוסטמודרניים בשירת וולך באים לידי ביטוי בעיקר כמלחמת חורמה במסגרות סמיוטיות – לשוניות, תרבותיות וחברתיות – שמציגות ליחיד סטנדרטים ונורמות של חשיבה והתייחסות לעולם הסובב אותו מיום היוולדו ושהופכות אותו למעין רובוט מתוכנת שחי את חיי האחר במקום את חיי עצמו", היא מסבירה. 

"המאבק הזה לשחרור העצמי ממוסרות האחר מתחיל ב'יונתן', מראשוני שיריה של וולך, על אודות ילד נחות ומנודה שאיננו מבין או מקבל את מוסכמותיה של החברה ואיננו מצליח להתאים את עצמו אליהן. הוא מסתיים בספרי בשיר-סיפור מאוחר של וולך, 'האילם ובת היער', שממנו שאלתי את כותרת הספר, שבו משתיקה וולך את לשון הגבר, היא לשון החברה ומוסכמותיה, משחררת את חרצובות לשונה, ונותנת ללשון עצמה לדבר ללא מעצורים דברים מן הלב והרגש "בלי להיתלות באילן גבוה". 

"המלחמות של וולך לעולם אינן מסתיימות בניתוץ והרס, אלא בהתחדשות בראשיתית שאנו מוצאים ברומנטיקה הקלסית. אפילו יונתן המומת בשיר של וולך באלימות מזעזעת מציין לא הרס אלא שינוי עמדות ותובנה חדשה לגבי גבורה וקורבנות. הרומנטיקה של וולך מזכירה במידה רבה את ראיית העולם המרדנית של המשורר פרסי שלי ותשוקתו להשיב את האדם למצבו הראשוני, הבלתי ממוסד, ואיננה עומדת בסתירה לשאיפתה הפוסטמודרנית לערער את התרבות מיציבותה".

"בניגוד לפוסטמודרניסטים למיניהם, וולך מאמינה שהפירוק הוא אמצעי להשגתו של ידע מוחלט ומה שמאפיין את שירתה הוא מרדף חסר פשרות אחרי הידע המוחלט מתוך אמונה כי הוא בהישג ידו של מי שמוכן להשיל את הידע המוקנה. הידע המוחלט הוא בהישג ידו של מי שאינו ירא מביטולה המוחלט של כל מוסכמה והוא נכון לחיות את עצמיותו הבלתי מושכלת".

מה מחדש המחקר שלך?
"בניגוד למחקרים קודמים, המחקר שלי איננו עוסק במוטיבים נבחרים בשירת וולך אלא מציג את הקורפוס השירי של וולך מתחילתו ועד סופו. מחקרים קודמים לא ראו את חוט השני העובר לאורך שירתה, לאמור - המאבק לשחרור הנפש ממוסרות החברה, ומעטים ניסו לרדת לעומק שירה זו ולגלות את רזיה. וולך ביקשה מקוראיה ומבקריה להבין את מסרי שיריה, ולא לשפוט אותם".

"כותרת המשנה של הספר, 'כיסוי וגילוי בשירת יונה וולך', מוסיפה פן מיוחד - הקשר הסימביוטי של ההשקפה השירית של וולך למסתו הידועה של אבי השירה העברית החדשה,

ח.נ. ביאליק, שאיש לפניי טרם גילה".
  
לידובסקי כהן, ראש המחלקה ללשון ולספרות עברית בישיבה יוניברסיטי בניו יורק, נשבתה בקסמה של וולך בתחילת שנות ה-90, כשכתבה עליה עבודת סיכום לקורס במסגרת לימודי הדוקטורט שלה. "אין לי מושג מה בדיוק משך אותי לשירה שלה אז. אולי זה היה כישוף. בכל מקרה, כל מכירי ומוקירי יודעים שמיום שנפגשתי עם שירת וולך לראשונה נלכדתי במלתעותיה, שמאז ועד היום נקשר גורלי בשירתה, שעדיין אין אני עייפה ממנה וששום כוח שירי אחר איננו מסעיר אותי כמו שירת וולך".
  
את מתגוררת בארה"ב. האם יצירתה של וולך זוכה לתהודה בחוגי הספרות שם?
"משוררת ופרופסורית לספרות אנגלית, שאיננה דוברת עברית, כתבה בעקבות קריאת ספרי מאמר גדול, שבו היא שמה את יונה וולך בשורה אחת עם גדולי המשוררים האמריקניים, ביניהם וולט ויטמן. אחרים רואים בה כוח שירי דומה בעוצמתו לסילביה פלאת' ואן סקסטון. זו תהודה שאולי איננה עצומה בממדיה, אך עצומה גם עצומה באיכותה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...