קו המשווה: מצפן המצפון
הטור השביעי מופיע מחדש ומזכיר לנו שכולם טעו חוץ מאלתרמן, והאיליאדה היא קלאסיקה ילדותית ומקסימה
- מנחם בן על פותנה ועג'מי
את כל התכונות המופלאות האלה אפשר למצוא לא רק בשירתו הספרותית של אלתרמן, אלא גם בשירתו העיתונאית, המתחילה בטור המחורז "רגעים" שפירסם עוד באמצע שנות השלושים בעיתון "הארץ". מאוחר יותר עבר לעיתון "דבר" שם פירסם במשך 16 שנה, שבוע אחר שבוע (ואחר-כך כך לסירוגין לעוד כמה שנים) את שירי "הטור השביעי", שעיצבו במידה רבה את התודעה הפוליטית הישראלית, כולל בן גוריון.
עכשיו, עם הופעת הכרך הראשון של "הטור השביעי" במהדורה חדשה ומוערת בעריכת דבורה גילולה וגידי נבו (הקיבוץ המאוחד), אנחנו יכולים להתוודע מחדש לאחד ממוקדי גדולתו של אלתרמן ולגלות שוב דבר בסיסי לגמרי: מעבר לכל מופתי הכתיבה הפוליטית והשירית , אלתרמן פשוט צדק, בכל עניין ועניין. בניגוד למשל לעמדותיהם הפוליטיות המוטות, הקיצוניות והשגויות של אצ"ג הימני מדי, רטוש הכנעני מדי, פן השמאלני מדי וכו', שלא לדבר על הגילגולים המוטרפים של הפוסט ציוניים ושונאי ישראל בימינו. לכן יכולים שירי "הטור השביעי" לשמש מצפון ומצפן ומופת גם בימינו.
הנה למשל השיר על "הלשון השוודית" , שבו מספר אלתרמן איך פתחה שבדיה בימי השואה את גבולה בפני כל היהודים מדניה, שביקשו מיקלט:"מדינות בעולם יש גדולות שבעתיים/ ומקום בהן רב למחסה ומלון./ אך לפני הצילן איש-טובע ממים/ אוהבות הן תמיד להביט במילון.// יען שפת מילונן ססגונית כפרפר היא /- - / יש "קצה גבול של יכולת" או "כושר קליטה", / רק בשבדיה עוד חי המנהג הברברי/ להציע להלך כוס תה ומיטה. // ולכן הגדרות היא איננה בוררת/ ואיננה מרבה דקדוקי מנגנון./ היא כותבת פשוט:"הכניסה מותרת" .../ ויסלח לה האל על דלות הסגנון". אז זה לא שאני מציע לפתוח את ישראל לכל פליטי אפריקה, אבל אני כן מציע להבין מתוך אלתרמן מהו המצפון הנכון ומהי הנדיבות הנכונה, וממש לא לדבר בסגנון הנואל שבו דיבר, למשל, ביבי שלנו על סכנת הפליטים בגבול מצרים.
ראשית, התנצלות : שני הכרכים הכבדים והמפוארים החדשים - "איליאדה" של הומרוס (קלאסיקה חשובה ומקסימה מבחינה אנתרופולוגית , אבל ילדותית למדי כשלעצמה, בניגוד להתפעלותו המסכנה של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ממנה) בתרגום אריה סתיו - לא הופיעו בהוצאת כרמל, כפי שכתבתי בטעות בשבוע שעבר, אלא בהוצאת אריה ניר, מנוחתו עדן.
עם מבואות נרחבים, פירושים והערות - כל אלה מצטרפים למפעל התרגום הגדול של המתרגם הוותיק, שאך זה לא
כְּצִפֳּרֵי סוּפָה קְרוֹבָה/ הִמְרִיאוּ עִתּוֹנֵי הָעֶרֶב:/ - אִתָּנוּ יֵשׁ בְּשׁוֹרָה טוֹבָה -/ עַל הַצַּוָּאר מֻנַּחַת חֶרֶב!
נתן אלתרמן בשיר "ערב" הפותח את "רגעים", שירי העת והעיתון שפורסמו לראשונה ב"הארץ" בשנות השלושים, וכל האירוניה, ההומור, החריזה המושלמת, מצויים גם בשורות האלה על העיתונים שהכי רע מבחינתם זה הכי טוב, כי זה מוכר הכי הרבה עיתונים. כאז כן היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם