ראשי » רייטינג » ספרות

עכבר הגטו: ביקורת על "מאוס"

החלק השני של "מאוס", שיוצא עכשיו לראשונה בעברית, חושף את כיעורה של ההיסטוריה בלי לייפות דבר

"מאוס" מגולל בשני חלקים את סיפור הישרדותו כנגד כל הסיכויים של ולאדק ספיגלמן, אביו של המחבר. החלק השני, שמופיע עכשיו לראשונה בעברית, כמו גם החלק הראשון, משרטט את סיפורו של ניצול שואה, החל בצעירותו בפולין דרך מחנות המוות ("אושוויץ נבנה בעיירה בשם אושווינצים, לפני המלחמה הגעתי לשם לעתים קרובות ומכרתי בגדים... הם לקחו מאיתנו ניירת שלנו, בגדים שלנו ושיער שלנו..."), וכלה בחייו כמהגר בניו יורק ("מעולם לא היינו לפני כן במטוס. אחרים פחדו ללכת, אבל אני נכנסתי ישר פנימה... אמרתי להם, 'נו, אל תדאגו, שיתרסק המטוס, לפחות נהיה מחוץ לפולין'").

ברקע מתוארת גם מערכת היחסים הסבוכה בין המחבר ואביו המזדקן, המבטאת, ברובד מסוים, גם את המורכבות של היחסים בין דור הניצולים ובין ילדיהם.

האופן המבריק והחריג שבו בחר ספיגלמן לספר את הסיפורים ולהתמודד עם ההיסטוריה עצמה - הוא מציג את היהודים כעכברים, את הנאצים כחתולים, ואת הפולנים כחזירים - מאפשר לנו להתרחק מעט מהאירועים ההיסטוריים, כפי שספגנו אותם עם השנים, ולבחון אותם במבט חדש, משתאה ואף מזדהה.

גם היום, כמעט 25 שנה אחרי שהתפרסם הקומיקס "מאוס", הוא נחשב ליצירת מופת יחידה מסוגה. יצירה שהעזה לעסוק בשואה באופן חריג ולנפץ קונבנציות מחשבתיות מקובלות. ארט ספיגלמן, שזכה בשנת 1992 בפרס פוליצר על הספר, נחשב עד היום לחלוץ בז'אנר הקומיקס והרומנים הגרפיים, למורה דרך ליוצרי קומיקס רבים בעולם ולמי שגרם לכך שהוא יתקבל כשפה לגיטימית להתמודדות גם עם נושאים רגישים וטעונים.

למרות הפיתוי להתעכב על היכולת הציורית מעוררת ההשראה של ספיגלמן, אי אפשר שלא להישאב לטוויסט הקינקי שלו בטקסט, בשפה הבין-דורית על כל רבדיה, ובסיפור עצמו, שמצליחים להאיר את ההיסטוריה באופן מטריד ולחשוף את כיעורה בלי לייפות דבר.

לא כל יום מרימה הוצאת ספרים ישראלית את הכפפה הכבדה של הוצאת רומן גרפי - מדיום מורכב, שנשען על איורים וטקסט טעונים במיוחד. זוהי באמת העזה, וכמובן, חגיגה לאוהבי הז'אנר, המספקת עוד הוכחה לכך שהקומיקס יכול להיות אמצעי ביטוי ויצירת אמנות רצינית.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...