ראשי » רייטינג » ספרות

נשף הציפורים: על "מדריך ציפורים של מזרח אפריקה"

ב"מדריך ציפורים של מזרח אפריקה" ניקולאס דרייסון נוהג בחיבה כלפי גיבוריו חובבי הצפרות

רק בריטי יכול לכתוב ספר שתמהילו מענג בלי לגבות שום מאמץ של רצינות מצד הקורא. ניקולאס דרייסון חושף חום וחיבה אישית כלפי גיבורו, מר מאליק, אך גישתו אל המתרחש משועשעת ומתרחקת ככל האפשר מן הקדורנות והחשיבות היתרה. הנועם האנין והמרענן שדרייסון משפיע על הקורא עשוי להקל מעט ממצוקתו של ערב קיץ ישראלי.
 
חובבי הציפורים של דרייסון ישיבו רוח מהתלת על הפנים הלוהטים. רישומי הציפורים הפותחים כל פרק הם תוספת נפלאה לספר קריאה. מעטים מיצרני הספרים בארץ מבינים עד כמה ספר קריאה למבוגרים צובר נפח של עניין ואסתטיקה בתוספת איורים מעודנים. וכאן הציפורים מעטרות בחן נלבב כל ראש פרק. איזה יופי!

דרייסון חובב בני אדם באותה מידה שהוא חובב ציפורים, וכל מי שהתבונן אי-פעם בציפורים ולו במבט מתעניין אך לרגע, יבין את סוד החדווה שהספר הזה מעניק.

דרייסון טווה את ההתרחשות בניירובי, בקרב חבורה מעורבת של בני מהגרים מהודו, בריטים שקבעו את משכנם בבירה וקומץ תיירים מערביים. כל אלה מגשרים על פערי המעמדות וגוני העור בעיסוקם המשותף: צפרות. בערבים פונה כל אחד מהם למועדון הקבוצתי שלו, החבורה ההודית נפגשת במועדון אסאדי, למשל, אך בימי שלישי בבוקר כולם עוסקים בזיהוי ציפורים. המלאכה השקדנית הזאת תהפוך לציר העלילה החביבה. עד שיתברר למה ועל מה מוכנים האנשים האלה, בלתי מזיקים ברובם, להקדיש ימים וגם לילות לקריאה בשמות ציפורים, דרייסון מוצא דרכים מרתקות וסימפטיות להכיר לנו את גיבוריו, שכולם חברים במועדון צפרות שפעילותו מתמקדת בזיהוי בנות כנף בשולי העיר.

מר מאליק, אלמן צנוע ומנומס להחריד, לוזר רך לבב מלידה, מאוהב בסתר ליבו ברוז מביקווה, מדריכת קבוצת הצפרים. היא עצמה אלמנה, בריטית שנישאה למקומי, שרצה לשנות את דרכי הפוליטיקה האפריקאית ושילם על כך בחייו בתאונת מטוס מסתורית. רוז זאת, גברת בעלת דיעה משלה וליידי מופתית, מסתירה את חיבתה למר מאליק, בן ההודים שהיה ליצרן סיגרים שלא בטובתו.

בתקופת לימודיו בלונדון דווקא נהה אחרי הכתיבה ובמיוחד הכתיבה העיתונאית. אך מות אביו שילח אותו בדחיפות בחזרה לניירובי, ושם נבלע עד מהרה בעולם העסקים. בינתיים השתמר בו כשרון הכתיבה וברבות השנים הפך אותו לכוח סאטירי מנגח. הוא פרסם רשימות עוקצניות בטור שנשא את הכותרת "הלך הזרזיר אצל העורב". "מדובר בטור שבועי שעוסק לכאורה בציפורים ובחיות של קניה ב'ניירובי איוונינג ניוז' בכל יום רביעי בעמוד שבע. הטור לא באמת עוסק בחיי הטבע, אלא בפוליטיקה – וליתר דיוק, בפוליטיקה".  כך מדווח דרייסון, שברוח הפאמיליארית של סגנונו, משתתף בעצמו בעלילה כמספר שאינו נראה, אך מותר לו להעלות זכרונות זוטים מבילוייו בחברת סבתו.

גילם המבוגר של הגיבורים העוסקים בענייני נשף, הזמנת בת זוג לאירוע, אהבות כמוסות ומבוכות, מותיר את הסיפור בעמדה הקומית ההכרחית לטיבו. מר מאליק רוצה להזמין את גברת רוז לנשף הציידים השנתי, ולפתע מופיע בזירה יריבו הדון ז'ואני מימי התיכון, הארי חאן, המגלה קירבה יתרה לרוז התמה. התחרות על הריקוד בחברתה תוסב בהכרח אל מספר הציפורים שיזהה כל אחד מן המתחרים. הארי ימצא דרכים מתוחכמות למצוא את ציפוריו, ומר מאליק הטוב יסבול תלאות איומות (בתוך כך יתגלה העצב האישי האמיתי שהוא נושא עימו), אך לבסוף יבוא הכול על מקומו בשלום. מותר לגלות את העובדה הזאת כאן, כי למרות המתח הנעים המלווה את הקריאה, ברור מלכתחילה שברייסון ינקוט כלפי מר מאליק במידת הצדק. כי הוא ממש אוהב אותו. ויש הנאה רבה בקריאת ספר שיוצרו חומל את גיבורו.

ניקולאס דרייסון, "מדריך ציפורים של מזרח אפריקה", מאנגלית: אורטל אריכה, כנרת, זמורה-ביתן, 251 עמ'

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...