השיר האבוד: נמצא שיר של נעמי שמר
במשך שנים הוא נשכח במגירה. כעת, כמעט שש שנים לאחר מותה של המשוררת נעמי שמר, נחשף שיר גנוז שכתבה לבתה ללי בת ה8-. את המילים חיברה בשנות השישים, בעודה מפליגה באונייה "שלום" אל פריז
בין הדפים הרבים מצאה גם שיר שכתבה לה אמה לאחר שהפליגה באוניית "שלום" בשנת ,1964 כשבתה הייתה אז רק בת שמונה. "בימים אלה אני עושה סדר בבית של אמא, כדי לשמור על דברים שלא יתקלקלו. בין השאר אני מוצאת דברים מעניינים יותר ומעניינים פחות, כמו מכתבים שכתבו אליה או טקסטים שהיא תרגמה. אבל בין הדברים שמצאתי לשמחתי נמנה גם השיר שהיא כתבה לי עם התאריך המשמעותי שבו היא הפליגה לצרפת."
"כשהשיקו את האונייה כתבו שיר מיוחד לאונייה, שכתב חיים חפר ואמא הלחינה," מסבירה ללי, ומתייחסת לשיר "שלום על הגלים." "אמא כנראה קיבלה צ'ופר להפליג על האונייה, וזה בעצם מה שהביא אותה לפריז.
ההפלגה הזו הייתה משמעותית בשבילה, מאחר שכל הקשר הצרפתי ליווה אותה הרבה מאוד שנים," ממשיכה ללי להסביר, "בזמן שהיא שטה לה באונייה היא שלחה לי אגרת אוויר אל סבתא שלי, שגרתי אצלה במשך הזמן הזה. בשיר היא בעצם מספרת לי איך היא קמה מוקדם בבוקר, מחפשת את הזריחה ואחר כך את השמש. עד כמה שהבנתי מהשיר, היא מטיילת בתוך האונייה."
על התחושה כיצד הרגישה באותם הרגעים שבהם מצאה את השיר בין שלל החפצים השיבה ללי: "הרגשתי שמחה מאוד גדולה שמצאתי את הטקסט הזה - שהוקדש לי בגיל מאוד צעיר ומשחזר את המסע באונייה 'שלום.' לאורך המכתב יש הרבה חן והומור. זו מזכרת בלתי צפויה שמכוונת אליי בגיל שמונה.
זה החזיר אותי לאותה התקופה, להומור שלה ולקשר המיוחד שהיה בינינו. נקודות המפגש בינה לביני היו חזקות והן מתבטאות גם במכתב ובשיר הזה. הרעיון שהשמש זורחת באופן פרטי, זה גם לסמוך על ילדה, זה נורא מתוק."
אתמול בשעות הצהריים הגיעה ללי לאולפן ההקלטות של רדיו תל אביב כדי להקליט תוכנית לזכרה של אמה לציון שש שנים ליום פטירתה, אשר תשודר ביום רביעי הקרוב. "רציתי להעביר משהו, למרות העצב שזה שש שנים למותה, והכל מלא געגועים," מסבירה ללי, "הצלחתי לעשות תוכנית שהיא לא מאוד עצובה, וזה מתאים לה כי היא ידעה לערבב את הרגשות מאוד יפה. היו הרבה מצבים קשים ועצובים שהצלחנו להיות יחד וגם לצחוק, וזה מאוד מאפיין את המשפחה שלנו".
"איך זרחה לי השמש באונייה שלום" / מאת נעמי שמר
נכתב להללי בת השמונה ונשלח מהאונייה "שלום"
כ"ה בתשרי התשכ"ה ב-1 באוקטובר 1964
הבוקר חיפשתי את זריחת-השמש
באונייה "שלום".
עוד אמש החלטתי לחפש אותה
בכל מקום.
אבל איך אפשר באונייה לדעת
איפה השמש זורחת ואיפה שוקעת?
הרי מאז שאני באונייה "שלום"
שכחתי איפה מזרח ומערב וצפון ודרום!
אז קמתי לי בארבע בבוקר, ועליתי על סיפון-הגשר
וראיתי שהספינה טסה במהירות של שלושים קשר
וראיתי ארובות לבנות וסיפון ירוק
ואי קטן עם מגדלור ראיתי מרחוק -
אבל את השמש לא מצאתי בשום פינה:
פשוט - היא נעלמה ואינה!
אז ירדתי לאולם העגול
והוא היה ריק מאדם ומקול
ורק הכסאות בו היו שתולים
כמו פרחים ירוקים ושחורים וסגולים
והסתובבתי על כל הכסאות
ורציתי את השמש לראות
והצצתי בעד הוילון הענק והדק
והיה ערפל
והספינה חרשה את המים במהירות ובלי פחד
והשמש? איננה זורחת!
אז ירדתי במדרגות ובמעליות עליתי
ובכל החדרים המהודרים הייתי
והיתה האונייה בעיניי כארמון
ואני בתוכו כגרגיר של רימון
וכאשר ישבתי לנוח בגן החורף
חשבתי: בטח השמש פנתה לי עורף
והחליטה בכלל לא לזרוח.
אשכב לי לישון כי אין לי כבר כוח.
וכאשר חזרתי בשקט לתאי קרה הדבר הכי פלאי:
באשנב הקטון מעל מיטתי
זרחה לי השמש באופן פרטי!
ולא בבת-אחת זרחה - אלא לאט-לאט:
מקודם הענן בשוליים הוצת
ואחר כך כמו כדור ענקי ואדום
נולדה השמש - ויהי יום!!!
זרחה לי השמש באונייה "שלום".
(רק שאלה אחת לא נותנת לי מנוח:
איך היא ידעה מאיפה לזרוח?!)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם