יוליוס סזאר: על "סזאר בירוטו" של בלזק
בלזק הוא סופר מתפרץ, אסוציאטיבי, חברתי וסרקסטי והוא מיטיב תמיד לתאר עלייתו ונפילתו של אדם. זה השלד שעליו בנויים רוב הרומנים שלו, ועל כך גם ב"סזאר בירוטו", המתאר את סיפור חייו של סוחר תמרוקים בורגני, בור וטוב לב שרק רוצה להתקבל אל החברה הגבוהה
אלא מאי, בעוד שפלובר הוא סופר מדוד, שוקל כל מילה, המגלגל בפיו כל משפט לפני שהוא כותבו על הדף ומרבה לתאר את המציאות באמצעות דימויים, רומנטיים לעתים; בלזק הוא סופר מתפרץ, אסוציאטיבי, המיטיב לאפיין דמויות על ידי דפוס התנהגות חוזר שלהן - זה כל כך מדויק ונכון לתאר כך בני האדם - ומיטיב להיכנס, הן לניואנסים של רגש אצל הפרט והן בחברה. הוא גם הרבה יותר ציני, אירוני וסרקסטי כלפי החברה הסובבת.
בשל היות פלובר סופר מדוד ושקול, הוא כתב מעט יחסית, עטו של בלזק לעומת זאת, לא הפסיק לנבוע. את שניהם אוהֵב מאוד לתרגם כדגמים משפיעים על רוח יצירתו הסופר המצוין יהושע קנז, שהתרגום שלו בעבר ל"הדודן פונס" לבלזק הוא מעשה חוֹשֵׁב בלתי נשכח, בעיקר בשל אפיון דמותו של אחד הגיבורים האומללים, הפסנתרן שמוקֶה, בעברית יֶקית פוצית מדויקת לעילא ולעילא.
משניהם אני מעדיף את בלזק המתפרץ, החברתי, הסרקסטי. הרואה את האדם נכונה. המביט אל המעמדות החברתיים בעיניים נכוחות. זה שרצף הרומנים שלו "הקומדיה האנושית" ובתוכו הרומן הנודע "אבא גוריו", השפיע כל כך על איש אחד בשם קרל מרקס וזה, אתם יודעים, לתפיסותיו יש איזושהי השפעה מסוימת על המאה ה-20.
הרומן שלפנינו הוא סיפור חייו, או אם לדייק, עלייתו ונפילתו של סֶזַאר בִּירוֹטוֹ. סוחר תמרוקים, בורגני קטן, בור וטוב לב בבסיסו, שכל מאווייו הם להתקבל אל שורותיה של החברה הגבוהה, להפוך בורגני מכובד יותר ויותר ובעל הון, ולהתקרב אל האצולה. בסך הכל מידותיו טובות עד כדי נאיביות. הוא מלוכני ושמרן ואפילו נפצע פעם בקרב בשל תפיסות אלו.
כתמרוקן המציא שני תכשירים, משחת הסוּלטָניוֹת הכפולה והמים הכַּרמינָטיביים, שבעצם מהם עשה את הונו הקטן שהוא כל כך גאה בו. הוא גם אוהב את אשתו ובתו במין נאיביות מטורפת וחסרת כל גבולות, עד שהן נדמות בעיניו תמידית כשתי מלאכיות שירדו מן השמיים. כבודו והסדר
הנה אחד התיאורים היפים והמדויקים של בירוטו, דפוס ההתנהגות האנושי הזה חוזר אצלו כשהוא מתרגש או כשהוא תחת לחץ: "כשדיבר, נהג לשכל את ידיו מאחורי גבו, וכשחשב שאמר משהו מחמיא או שנון, הזדקף לאט-לאט על בהונותיו, פעמיים, ושב וצנח בכבדות על עקביו, כמו להדגיש את דבריו. בעיצומו של ויכוח נראה לפעמים פונה לאחור פתאום, צועד צעדים אחדים, כמחפש מתנגדים לדבריו, ובתנועה פתאומית חוזר אל יריבו".
בלזק חזק מאוד בתיאור מצבים ודמויות שהן סמל של החברה ובמקרה זה המעמד הבורגני החדש. זו בורגנות חרוצה, שאפתנית, שוחרת טוב בסך הכל, אך שטופה בתאוות בצע. בלזק מיטיב תמיד לתאר עלייתו ונפילתו של אדם, וזה השלד שעליו בנויים רוב הרומנים שלו ולא משנה אם האיש הוא בורגני, כומר, נוטריון, שופט, איש צבא, סטודנט, אציל, ממזר, או בן לכל מעמד או מצב חברתי אחר.
יפה עמד גיאורג ברנדס, החוקר הגדול של הפרוזה האירופית במאה הי"ט (תמיד טוב לחזור אליו כדי להתנער מכל התיאוריות והתיאוריות על התיאוריות הפלצניות שצמחו מאז ועד היום) על חשיבותו של בלזק כמי שהתנער מן הרומנטיקה הצרפתית של גיבור היחיד ושלח את כוליות דמויותיו אל תוך המאה העשרים כסמל של החברה, עם הפנים אל הכלל, ובזה הוא נבדל מן הסופרים הרומנטיים המתרכזים בסער ובפרץ שבנפש האינדיבידואל.
הנה תיאורו היפה של ברנדס לראשית דרכו של בלזק בתרגומו המכשף של ד"ב מלכין. שורו-נא, אין כבר כיום עברית כזו: "הנה כן היה בלזק הצעיר יושב בעליית-הגג הבלתי נוחה שלו, איש לא היה עימו לשרתו, היה קופא בקור, מכרבל רגליו בשמיכה, לצדו האחד עמד קנקן הקפה, לצדו השני עמדה הדיותה, והיה תוהה ומביט וחוזר ומביט מעל לגגותיו של כרך עצום זה, פריז, שהגורל הועידו לתאר את חייו ולכובשו כיבוש רוחני. המראה לא היה נאה אף לא נרחב: רעפים מגודלי-טחב נוצצים באור-שמש או רוחצים במֵי-מטר, מרזבים, ארובות-גג, עשן-ארובות... להחליף כוח היה יוצא לטיול אל בית העלמין הקרוב פֶּר-לאשֶׁז, שממנו נשקפה כל פריז. מעל לגבעה נישאת זו היה בלזק הצעיר (כגיבורו ראסטיניאק לאחר זמן, הדמות הראשית ב"אבא גוריו") בוחן ומודד בעיניו את הבירה הענקית ותובעה, כביכול, לדוּקרב; הציע לה את ההימור הנצחני על אותו יום שיבוא והוא יאלצנה להכיר את שמו הבלתי-נודע ולעטר לו עטרה".
מעולם לא ראיתי, אפילו עם קילומטרז' הקריאה הלא קטן שלי, סופר שמיטיב כל כך לתאר את נפש האדם מחד גיסא, ואת החברה שבה הוא חי מאידך גיסא. זה כאילו המספר נמצא בכל מקום ובכל זמן ובכל שעה, בכל רחוב, בכל סמטה, בכל דירה, בכל מבואה, בפריז של המאה ה-19. אולי רק תומאס מאן הגדול שרגלו האחת נטועה במאה ה-19 ואילו האחרת במאה ה-20 משתווה ליכולת סיפר זו.
קוראים יקרים, אני יודע יפה שקל לכם יותר לקרוא ספרי מתח כאלה או אחרים או איזה קצרצרים בני זנבנבים שדופקים כל הזמן בדלת, אבל עשו לעצמכם ולי טובה ותקראו את הספר הזה בתרגום הקולח והרהוט של יהושע קנז. כשאומרים ספרות, מתכוונים לספר מן הסוג הזה.
הברקה או החמצה? הברקה.
אונורה דה בלזק, "סֶזאר בּירוֹטוֹ", תרגום: יהושע קנז, עם עובד, 366 עמ'.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם