שומר מסורת: על "האור והזהב"
חגיגה גדולה לחובבי מסורת היידיש וחגיגה גדולה לאוהבי שירת הזמר. תרגומיו של נתן יונתן למשורר היידי - הטרובדור הנודע - איציק מאנגר רואים אור באופן מחודש
מתוך שירתו עולה ובוקע משבר האמונה: "אלוהיי, אשר כל גדולתך/ שאתה מראשית הימים לבדך,/ הסתכל! איך אני אל קמטי גלימתך/ אשליך את הבכי שלי כממזר./ חבק, או חנוק, או אותו תערסל/ כרצונך, וייטב כל אשר תעשה./ אדע, במהרה הוא יגיע יומי,/ אז אני בפניך אירק את דמי" (יד אפלולית, עמ' 22).
מעניין להשוות בינו למשורר זמר עברי גדול, נתן אלתרמן. ספרו הראשון של אלתרמן נקרא "כוכבים בחוץ" (1938) וספרו של מנגר "כוכבים על הגג" (1929). עם כל הפיכחון שבדבר, אובדן האמונה במאה ה-20, מאנגר תמיד נשאר קרוב לבית היהודי, לאמא היהודייה, הכוכבים אצלו לא יהיו סתם בחוץ, אלא יהיו ממש על הגג. כמו בשירו הנודע "על הדרך עץ עומד", שבו דאגת האם לא נותנת לו לפרוש כנפיים ולנדוד כציפור. השיר תורגם בעבר על ידי נעמי שמר, אך תורגם כל כך יפה כאן על ידי יונתן.
שווה ציטוט: "על הדרך עץ עומד/ שם עומד כפוף הוא,/ ציפורי העץ כולן/ מתוכו יעופו.// למזרח, למערב, לדרום, פָּרָחוּ./ את העץ, לסערה, לבדו זָנָחוּ.// 'אימא, אל תפריעי את',/ לה אמרתי ככה,/ 'אז אמי, ברגע-קט/ כציפור אֶפְרָחָה.// על העץ אני אשב/ ואותו אניע,/ כל החורף איישן/ בניגון מרגיע'.// מתחננת אימא: 'לא'/ בדמעות בוכה לי,/ 'פן חלילה על העץ/ בקרה תקפא לי'.// 'חוסי על יפי-עינך',/ אז לאימא שחתי -/ ולפני שמה
כלומר, אפילו אצל מאנגר, שומר המסורת היידית הגדולה, האדם יכול לסמוך רק על עצמו, משפחתו וזיכרונותיו יכבידו עליו. שניים מאמצעיו האמנותיים הידועים הם האקטואליזציה והפטיטיזציה. את הדמויות הגדולות מן התנ"ך הוא יהפוך ביד אמן לטיפוסים מן העיירה המוכרת לו, ואף יוסיף דמויות למעשה בראשית. כך ב"שירי החומש" המופלאים שלו. כי עם כל הפיכחון שלו, גם הוא האמין שאם אלוהים רוצה, אפילו מטאטא יורה, כפי שכתב בשירו הנודע המתאר דיאלוג בין אברהם לשרה העקרה בגילה המופלג המייחלת לפרי בטן, ליצחק.
ההשוואה בין איציק מאנגר למשורר הנפלא שתרגם אותו, נתן יונתן, ממש מתבקשת. שניהם משוררי זמר שהולחנו רבות. אך טבעי הוא שיונתן יבחר לתרגם דווקא את המשורר הטרובדורי הזה, העומד כרב-אמן בין השירה לפזמונאות ונוגס בשניהם לתאווה, ממש כיונתן שנים מאוחר יותר. השניים אף נפגשו. אלה שני משוררים שהזמר, השיר המולחן, וכן המסורת היהודים על תפארת יצירותיה ובראשן מזמורי תהלים, טבועים עמוק בתוך שירתם המודרנית, היידית מזה, והעברית מזה.
ככלל, משוררי זמר מאוד אוהבים לתרגם את מאנגר. גם יעקב אורלנד ז"ל בהיקף של ספר (משירי טווס הזהב) וגם רחל שפירא (השיר: כינור ישן) תרגמו משירתו. מאנגר אוהב את שירת הדיאלוג והסיפור ולכן כתב מכתבים כשירים וגם בלדות נודעות. מרגש כל כך, אבל ביידיש זה נשמע תמיד יותר טוב, כי יידיש מידברת. עם זאת, ממעט היידיש הרצוצה שלי, אפילו אני מבין שתרגומי נתן יונתן למאנגר הם נכס תרבותי.
הברקה או החמצה? הברקה.
"האור והזהב", איציק מאנגר, תרגום: נתן יונתן, הוצאת קשב לשירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם