הזירה הלשונית: מירי פסקל מדברת ככה
מה עומד מאחורי "צעירה לעזאזל" ו-"ג'וליית הכותרת" של מירי פסקל? מה עושה צחי הנגבי עם המוץ והתבן? וכיצד נקבע סדר האותיות באלף-בית העברי? רוביק רוזנטל עם הזירה הלשונית
הסדרה על שני שלביה עוסקת בקריקטורות של ישראלים. כל הדמויות ללא יוצא מהכלל מעוררות מעט הזדהות והרבה גועל, ואמורות לייצג משהו "ישראלי". וכמו בכל עניין, העיצוב הלשוני הוא מרכיב חשוב, ולפעמים קריטי, ואפשר ללמוד ממנו גם על הישראלים וגם על הלך רוחם של מעצבי הסדרה. ארבע מהדמויות מקבלות אפיון לשוני, ובכל המקרים הוא מבלבל משהו.
האוחצ'ה.
מירי פסקל, ציר הסדרה, היא מודל מעורב של ריבוי אישיות ישראליות, המתבטא גם בשפה. היא מעוצבת בחלקה על פי המודל הלשוני של האוחצ'ות, שזכו לגיבוש הלשוני ב"מילון אבן שושנה", שכבר מלאו לו יותר מעשר שנים ועוד לא נס ליחו.
מירי אמנם אינה גבר, אבל השחקן והדמו הגברית שאינה מטושטשת מחברים אותה לסצינה האוחצ'ית. האוחצ'ה מערבבת שפה וולגרית עם נגיעות של שפה גבוהה וטעימות מן העולם הגדול.
אז מה היה לנו? בצד היאפי-מעודן לכאורה מירי עושה "בראנץ' פטי שהכינותי כמו שאומרים", ומתלהבת מהשקיעה הנשקפת מהחלון בביטוי
משחקת בלשון בביטויים נוסח "צעירה לעזאזל", "ג'וליית הכותרת", "שמפו שמפו שמפו" (במקום שאפו), או "נקניקולור".
בדייט השערורייתי עם מייק קזינסקי היא אומרת לו: "קודם אוכלים, אחר כך פַרלָרֶה פרלרה". ב"אחד העם 1" היא משתמשת בביטוי שבח נאה: "איזה יופי, ז'ורנל ז'ורנל ז'ורנל!". כשהיא עצובה היא אומרת "אני מכּונסת היום".
בו זמנית עוברת מירי פסקל למשפטי זהב בישראלית וולגרית כמו "לך לך תימני זבל", "חבר זבל מצאת לך, יפית", "רעבה כמו ג'מוס", "יאללה יאללה יאללה" ועוד ועוד.
המורה.
ראש ועד הבית בגירסת אחד העם 1, שולה נמירוביץ-נמיר, אמורה להיות אשכנזייה-ישראלית. היא מדברת בסגנון שאפשר לקרוא לו "המשלב המורתי", הכולל טקסט עברי תקין ואפילו מעט גבוה, אבל מתנשא ודוחה, כמו "מאחורי סורג ובריח", "לעקור את התופעה מן היסוד" ועוד.
הטקסט הנפוח הזה מחכסה על וולגריות ישראלית המתפרצת בכל רגע נתון. השכן הוא "לא יותר מפושטק עלוב עם טראנס-שמאנס", וליליאן היאפית היא "חתיכת פרחה עלובה". בסדרת ההמשך היא הופכת ליו"ר אגודת נענ"ע, נשים עשירות למען נשים עניות, בינתיים הדמות מצפה לפיתוח.
היאפית הזורמת.
ליליאן אסולין מ"אחד העם 1" מביאה בהופעות קצרות יחסית מבחר שפות גלובליות. למרות שהיא אינה מוצגת כקריקטורה, השפה עושה אותה קריקטורית. היא משלבת אנגלית נוסח רמת החייל: "אז תגיד לו שזה וואנס אין א לייף טיים", שזה "טייק איט אור ליב איט" או "נו צ'אנס".
בטקסט ההיי-טקי הזה משולבים טרנדים ניו אייג'יים יאפים כמו הפנג-שווי, ששולה ועד-הבית קוראת לו קונג-פו, ביטויי ניו אייג' כגון "אני פשוט לא מתחברת", "לא מצליחה לזרום עם זה", ולסיכום: "לא לכעוס, לחמול".
המזרחית.
אילנית, במלעיל כמובן. היא סטריאוטיפ מזרחי, נצר למשפחת מסעודה משדרות. היא נבערת ("שלח לי אס אם אן") ומשבשת ביטויים "יצאה החתולה מהשק" (חתולה במלעיל). אפשר לשמוע אצלה רצף של ישראלית ים-תיכונית: "לאאאאא", "מה נהיה, כפרה" ו"כפרה עליך", "איזה סתומה, אללה יוסתור", "טוב בסדר תירגעי מה קרה לך".
בארסנל שלה קללה עסיסית בנוסח "לכי תישני על האף", וברכה של מתחזקת נוסח "אמן אמן יהיה לנו בן זכר" . גם בת חן, הנערה הנטושה, מדברת במזרחית מצויה, כמו "נולדתי עם הדובל ביד", או "יצאה לי מנחוסה של זריקה".
יתר הדמויות, יש לומר, הוזנחו ב"אחד העם 1" בהיבט הלשוני. לשתי האחיות מנדטוריות אין עיצוב לשוני, הן לא פולניות ולא יקיות וגם לא צבריות, וכך גם ראובן, בעלה המנוח של מירי.
עמרם, מזרחי-דתי, אומר "פיצ'יבקעס", בעקבות אילנית שגם היא ממחזרת את המילה היידישאית הזו, שיצאה מזמן מהמחזור. טעון שיפור בסדרת ההמשך.
והערה לא לשונית.
על פי שתי התוכניות הראשונות של "אחד העם 101" מסתמנת נטייה לעבור מעיצוב לשוני או תרבותי למופעי סלפסטיק קיצוניים, כולל הקלישאה שבה מירי פסקל מקיאה על אביבה מרכוס וסוחבת אתה מפות שולחן עמוסות במסעדה.
ועל כך נאמר, לא חראם? מונטי פייטון עשו את זה יותר טוב. תנו לאנשים לדבר, תנו לקריקטורות לחיות, ועם כל הכבוד למירי פסקל, אל תשאירו אותה לבד.
"היתה לי תחושה שייעשה צדק, שהמערכת מקצועית דיה כדי לברור את המוץ מהתבן ", אמר צחי הנגבי, והתכוון לומר, "לבור את הבר מן התבן". החלקאים יודעים שאין אפשרות להפריד את התבן (הקש שנותר אחרי הדיש) מן המוץ (הקשקשים העוטפים את גרגרי השיבולים), ובכל מקרה הרעיון הוא שיש להבחין בין טפל לעיקר, ולא בין אפל לאפל.
מקור הביטוי התקין בספר ירמיהו: "מה לתבן את הבר? ". רד"ק טבע את הביטוי במשמעות החקלאית: "נפה היא הכברה שמניפין בה התבואה ואותה אינה לשווא אלא לברר הבר מן התבן". הרשב"א מן המאה ה-13 העניק לביטוי את הפיתוח המטאפורי: "ואתה בשכלך הבר, תברור התבן מן הבר".
המשבשים אוהבים גם את "לבור את התבן מן המוץ", וגרסה יצירתית נוספת: "להפריד את המוץ מן הבר".
גם שידורי המונדיאל תרמו את חלקם לביטויים משובשים, ולהלן מקבץ:
"כבר לפני שנים גמרו על מאמן ספרד דל-בוסקה את ההלל, ואמרו שעבר זמנו" (רוביק דנילוביץ באולפן סיכום המונדיאל).
ושניים ללא קרדיט:
"פה נעוץ הכלב!"
ולאחר כישלון אנגליה במונדיאל (ואולי היתה זאת צרפת): "נפתחה כאן תעודת פנדורה".
ובאותו עניין כותבת ורד מרחובות: "מה דעתך על 'פיק ברכיים קרות'? גרסה מעניינת ולא מתוכננת של עמית לעבודה לפיק ברכיים+רגליים קרות". אכן, שיבוש נאה.
לקינוח, מקבץ ממחסן הביטויים המשובשים של אהרן מוריאלי, שנאספו לאורך כמה שנים. חלקם שיבושים מכוונים, בעיקר בתשדירי פרסומת או סיסמאות, וחלקם פליטות פה וקולמוס.
• "מנהלת את החברה ביד רמה ובמשכורת נטויה" (מעריב 12.10.07)
• פרסומת באוניברסיטת בן גוריון: כול כלב BGU-מו
• "המחשב במכונית קיצר את עצמו לדעת" (אסף שניידר, מעריב, 19.2.08)
• "איש בעיניו יעשה" (מרואיין חרדי בערוץ 1 על יחסי החרדים בירושלים למצעד הגאווה)
• "..תצטרכו לארוז כוחות" (איילה חסון בריאיון טלוויזיה, 12.12.08, בשיחה עם משפחתה של יולדת שנפםטרה בלידה).
• "מחר כל אחד יצביע כאשר ידבנו לבו" (אחד התומכים בדני יתום בריאיון בערוץ הראשון, 27.5.07)
• "קצה האור במנהרה" (מרואיין ברדיו בעניין מפוני גוש קטיף, 25.7.07)
• "מדובר ביהלום בין החוחים" (כתבה קצרה של שי להב על הדיסק החדש של אפרת גוש, מעריב,
7.9.09).
• "הנאשם יעמוד שם לבדו כצאן לטבח" (עורך דין של חייל סרבן).
• "אני מסכימה אתך, כל מילה יצוקה בסלע" (ד"ר אילנה בסון, פסיכולוגית).
• "הוצאתי רווחת אנחה" (המפכ"ל קראדי, לאחר לכידת האנס בני סלע).
• "נעשה דבר אמור על אופניו" (מוטי אשכנזי בראיון אצל לונדון וקירשנבוים).
• "הנשים קיבלו את חלקן הארי" (נשמע ברדיו ב-27.3.07).
אוהד מתל אביב שואל: כיצד נקבע סדר האותיות באלף-בית העברי, מה גם שיש דמיון לסדר האותיות באלף-בית האנגלי, וגם דמיון חלקי לסדר באלף-בית הערבי?
המדור ביקש סיוע מד"ר אמנון ברוק, ולהלן תשובתו המלומדת: "סדר האותיות תועד לראשונה, למיטב ידיעתי, בכתובת מתל-זית, שהחוקרים מתארכים אותו למאה העשירית לפני הספירה. בכתובת מוצאים את הא"ב בסדר כמעט זהה לזה המוכר לנו.
בכל מקרה, היוונים שאלו מהפניקים את הכתב ואת סדר הא"ב המוכר לנו כבר במאה התשיעית, ולכן יש להניח שהסדר נקבע קודם לכן. לא"ב האוגריתי סדר שונה. סדר האותיות האוגריתי דומה לסדר הא"ב הדרום-ערבי, והחוקרים מדברים על שתי וריאציות סדר קדומות: הכנענית לעומת האוגריתית/דרום-ערבית".
"למיטב ידיעתי", מוסיף ד"ר ברוק, "הבלשן אהרן דמסקי טוען שהאותיות בסדר הנוכחי מסודרות לפי קטגוריות. למשל, האותיות הראשונות קשורות לבית ולמשק הבית (אלוף, בית, גמל, דלת...), האותיות י, כ, ע, פ, ר, ש לאברי גוף (יד, כף, עין, פה, ראש, שן). אבל אני לא בטוח שזה משכנע לחלוטין".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם