החיים הטובים: על "יהלום גדול כמו הריץ"

פ. סקוט פיצג'רלד כתב ב"יהלום גדול כמו הריץ" סיפורים עירוניים על אנשים עשירים שאינם חווים אושר בתוך רצף הבילויים

תלמה אדמון | 10/8/2010 14:55

אה, תגידו, מה פתאום את כותבת על ספר ישן?! אה, אשיב, רכשתי את הספר לא מכבר בסופרמרקט שכונתי דהוי במרכז רעננה. מבחינתי הוא חדש. ראיתי אותו בדרך לקורנפלקס וחטפתי אותו לפני שהושטתי לקופאית את כרטיס האשראי. סביב "היהלום" היו ספרים מהסוג שנהוג לסווג כחדשים. היהלום של פיצג'רלד שמר על שתיקה עגומה בתוך מהומת הספרים האופנתיים.

יהלום גדול כמו הריץ כריכת הספר

בבית גיליתי שעמודים 168-161 חסרים בעותק המוזל (מהדורת 2008) והתרגזתי. לא בגלל שמכרו לי מוצר פגום. הייתי בטוחה שאיש לא התכוון לכך, ועדיין שמחתי בספר כעל אוצר שנגלה רק לי. ככל האוצרות הנשכחים הוא היה סדוק. הרוגז שלי התעורר רק מפני שחסרתי את סוף הסיפור "יום ראשון משוגע" ואת תחילת הסיפור "מקרה אלכוהולי", והשתוקקתי לקרוא אותם.

עתה אני חייבת לדעת איך התפתח הקשר ההוליוודי האבוד-מראש בין ג'ואל התסריטאי לסטלה הזוהרת, אשת הבמאי הנודע. ואני מתקשה להתחיל את היום בלי נתוני הפתיחה לסיפור שממשיך במילים "...שלם של מדור הקריקטורה שלו, סתם לשם שעשוע, ונתן לה". אציין כאן שגורם אדיב בהוצאה כבר ארז עותק תקין למעני וברגעים אלה הוא עושה את דרכו אליי.

סקוט פיצג'רלד (1940-1896) כתב סיפורים עירוניים על אנשים עשירים שאינם יודעים למצוא את אושרם בתוך רצף הבילויים. כל אחד מסיפורי הקובץ, כולל הסיפור הפנטסטי שהעניק לספר את שמו, מספר על מרדף אחר הרכוש הראוותני, שמוביל לאבדון. לכל גיבור צפויה הידרדרות עצובה משלו. המינגוויי, ידידו של פיצג'רלד, כתב על אנשים בודדים וחזקים שמתפקדים בלב הטבע הפראי ומנסים את כוחם מולו. פיצג'רלד כותב על אנשים רופפים, שידיהם עדויות התכשיטים לא נגעו באדמה. גברים ונשים שנשמותיהם ריקות ועתידם חסר המשמעות מתערפל לנגד מבטם הרווי אלכוהול.

אנסון ב"בן עשירים" מחמיץ את ההזדמנויות לאושר מפני שהוא דוחה את מועד הצעת הנישואים לנערה היחידה שאהב. "'החיים', היה הוא מסביר לפעמים, 'עשו ממני ציניקן'". גם פיצג'רלד נוהג כציניקן בהתייחסותו

לגיבוריו. הוא מתבונן בהם באלכסון, הולך לצידם בסבלנות של מי שיודע את קיצם. בהוליווד ובניו יורק, הכסף, ההצלחה והפרסום אינם מעניקים משקל סגולי לנפשות התועות.

"האחד במאי" הוא שם אירוני במיוחד לסיפור על חברות המותנית במעמד. והמעמד הגבוה מותנה בכסף. העובדה שאתה בוגר ייל אינה ערובה להתקבלותך בשדרות החיים הטובים, אם אתה מתמכר לשתייה. וסמוך לבקבוק מונח תמיד האקדח. פיצג'רלד ידע על מה הוא מספר. סיפוריו נבעו מלב אמריקאי מיוסר.

נ.ב. הספר המתוקן הגיע. עכשיו אני יודעת שאין עתיד לבמאי, לנערת הזוהר ולתסריטאי. גם כאן וגם בסיפור על האחות המטפלת באלכוהוליסט, פיצג'רלד לא ביקש לזרוע אופטימיות מלאכותית. הוא עצמו היה אלכוהוליסט שתפקד כתסריטאי בהוליווד, ומכל סיפוריו נובעת עצבות קיומית שאין לה קץ.

פ. סקוט פיצג'רלד, יהלום גדול כמו הריץ, מאנגלית: דפנה לוי, זמורה-ביתן, 195 עמ'